Page 29 - 23322

‫איך להיות אמא מאמצת‬

‫ההרטבות נעו ונדו על סולם רגשות האשמה שלי‪ .‬פעם הן סימלו‬
‫בעבורי את האימהות הלא מספיק טובה שלי‪ ,‬פעם את החינוך הרפה‬
‫שלי‪ ,‬פעם את השאלה אם זה גנטי‪ ,‬אם זה פיזיולוגי‪ ,‬אם זה נרכש‪ ,‬אם‬

‫זה באשמתי‪ ,‬אם זה באשמת האימוץ‪.‬‬
‫ההרטבות העסיקו גם את הסבתות של בתי‪ .‬כמעט בכל שיחת‬
‫טלפון עם אמא של יואב הנושא עלה באגביות‪ ,‬מתוך התעניינות‬
‫כללית בשלומה של בתי‪ ,‬ומהר מאוד הידרדר לחקירה‪" :‬כמה הרטבות‬
‫ביום?" ו"זה קורה לה פחות?" או "ואיך בלילה?" או "אולי זה רגשי?‬

‫לקחתם אותה לאולטרסאונד?"‬
‫אחרי כ־‪ 20‬דקות של תשאול מצדה והסברים מצדי שזה כנראה‬
‫פיזיולוגי‪ ,‬שלא אכפת לי לעשות כביסות‪ ,‬שאין לי שליטה בזה‪ ,‬ואחרי‬
‫שהייתי אומרת שנמאס לי לדבר על ההרטבות של בתי‪ ,‬בתי היא לא‬
‫רק ההרטבות שלה‪ ,‬אפשר לדבר על בתי בלי להזכיר את המילה פיפי‪,‬‬
‫היא היתה מנסה להרגיע אותי במשפטים כמו‪" :‬זה יעבור לה עד גיל‬
‫‪ ",13‬ואז היתה שואלת‪" ,‬זה יעבור לה עד גיל ‪ ?13‬מה הרופא אמר על‬
‫זה? אם לא עד גיל ‪ ,13‬אז בטוח עד ‪ .16‬אני מקווה שעד גיל ‪ 16‬זה‬
‫יעבור‪ .‬אם לא‪ ,‬זה כבר מוגזם‪ ".‬ואחרי שנושא ההרטבות הגיע למיצוי‪,‬‬

‫לא נותר לנו עוד על מה לדבר‪.‬‬
‫זכור לי מקרה אחד במיוחד‪ ,‬כשבתי היתה בת שש‪ .‬באנו‪ ,‬אני‬
‫וסבתה‪ ,‬לאסוף אותה מהצהרון‪ .‬בדרך היא סיפרה בהתרגשות שהיא‬
‫תיקח אותה לבחור לה קופסת תכשיטים‪" :‬מגיע לה‪ ,‬היא הנכדה הכי‬
‫אהובה עליי‪ ".‬היא אמרה‪ ,‬כמו שהיא נוהגת לומר אין־ספור פעמים‪.‬‬
‫כל כך הרבה פעמים‪ ,‬שלא יכולתי שלא לתהות אם היא מתבלבלת‬
‫בין אהבה לדאגה‪ ,‬ואולי המשפט הנכון להגיד הוא‪" ,‬היא הנכדה‬
‫שהכי מדאיגה אותי‪ ".‬כשהגענו לצהרון‪ ,‬בתי רצה אל סבתא שלה‪,‬‬
‫אבל זו נרתעה ולא מיהרה לחבק אותה בחזרה‪ ,‬היא הביטה בי במבט‬
‫פעור עיניים‪ ,‬צעדה כמה צעדים לאחור והצביעה בעצבנות שגרמה‬
‫לצמידים שענדה לקרקש לכיוון כתם גדול של פיפי במכנסיה של בתי‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שאני יכולה לקנות לה היום קופסת תכשיטים‪ ",‬היא‬

‫‪29‬‬