Page 30 - 23322
P. 30

‫נעמה סגל‬

‫אמרה‪" ,‬זה מגיע רק לילדות גדולות‪ ".‬בתי‪ ,‬שלא ידעה שהיתה צפויה‬
‫לה קופסת תכשיטים‪ ,‬לא שמה לב להערה של סבתא שלה‪ ,‬אבל אני‬
‫נעלבתי עד עמקי נשמתי בשבילה‪" .‬את חושבת שמגיע לה עונש בגלל‬
‫החולשה שלה?" רשפתי‪ ,‬והלכתי עם בתי לשירותים כדי לעזור לה‬
‫להחליף את המכנסיים‪ .‬בתיק ההחלפות שלה נשאר זוג מכנסיים אחד‬
‫מתוך הארבעה שדחסתי אליו‪ ,‬שאר הבגדים הרטובים נארזו בשקית‬
‫ניילון שהעלתה אדים וריח כבד‪ .‬ניסיתי לעזור לה להוריד את הטייץ‬
‫הרטוב‪ ,‬אבל הוא סירב להתקלף ממנה ונתקע בכפות הרגליים שלה‪.‬‬
‫"למה את לא מחליפה אחרי שבורח לך?" מצאתי את עצמי כועסת על‬
‫בתי את העלבון שחשתי מסבתה‪" .‬אני מבינה שבורח‪ ",‬ניסיתי לעדן‬
‫את התגובה שלי‪" ,‬אבל למה את נשארת עם מכנסיים רטובים? מה‪ ,‬את‬

                                           ‫לא מריחה שזה מסריח?!"‬

‫"המשפחה המאמצת של אחד האחים של בתך רצתה לדעת אם‬
‫גם לה יש התפרצויות אלימות‪ ",‬שאלה אותי העובדת הסוציאלית‬
‫כשבתי היתה בת ארבע‪ ,‬בשיחת טלפון‪" .‬לא‪ ",‬עניתי‪" .‬אבל אם אנחנו‬
‫מחליפות מידע‪ ,‬אשמח שתבדקי איתם אם אח שלה סובל מהרטבות‪".‬‬
‫"לא זכור לי משהו כזה‪ ",‬היא ענתה‪" .‬בכל מקרה לא חושבת שזה‬

                                     ‫מסוג הדברים שכתובים בתיק‪".‬‬
‫אני לא יודעת למה עניין אותי לדעת אם יש היסטוריה גנטית‬
‫להרטבות‪ .‬אם הייתי יודעת שאכן יש כזו‪ ,‬האם זה היה משנה את‬
‫התנהגותי סביב הנושא? האם הייתי אומרת‪" ,‬טוב‪ ,‬את זה היא קיבלה‬
‫מהם‪ ",‬על משקל‪" ,‬את זה היא קיבלה ממך‪ ,‬זה לא קשור אליי‪",‬‬
‫שהורים ביולוגיים נוהגים לומר בהקנטה אחד לשני ובכך פותרים את‬

                                                    ‫עצמם מאחריות‪.‬‬

                                ‫‪30‬‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35