Page 26 - 4422
P. 26

‫אן מ׳ מרטין‬

‫הכה במרסר ביום שלישי בלילה‪ .‬כמו בפריצות הקודמות‪ ,‬הוא‬
‫התחיל להתקשר בארבע אחר הצהריים‪ ,‬הפעם לביתם של תורנטון‬
‫וסופיה גרנוויל בוויטמר קורט ‪ .236‬בכל פעם שמישהו ענה‪,‬‬
‫הוא פשוט ניתק‪ .‬הזוג גרנוויל עזב את הבית בשבע וחצי בערב‬
‫כדי להשתתף בפגישה של ועד הורי בית הספר‪ .‬כשהם חזרו‬
‫בעשר ורבע‪ ,‬הם גילו שהתכשיטים של גברת גרנוויל נעלמו‪.‬‬
‫שום דבר נוסף לא נלקח‪ ,‬למרות שהיו בבית הרבה כלי כסף‬
‫ואוסף המטבעות המפורסם והיקר במיוחד של תורנטון גרנוויל‪.‬‬
‫"'זה הבית השישי שפורץ הרפאים שודד בשבועיים האחרונים‪,‬‬
‫והבית השני במרסר‪ .‬ארבע הפריצות הראשונות התרחשו בניו‬

                               ‫הופ'‪ ".‬מרי אן הפסיקה לקרוא‪.‬‬
‫"מה כל כך מפחיד בזה?" שאלה סטייסי‪" .‬אין לך מושג מה‬

                                     ‫קורה בניו יורק כל יום‪".‬‬
‫"אתן לא מבינות?" שאלה מרי אן‪" .‬הוא מתקרב לסטוניברוק —‬
‫אלינו‪ .‬קודם הוא פעל בניו הופ‪ ,‬ועכשיו מרסר‪ .‬סטוניברוק היא‬

                                        ‫העיירה הבאה בתור‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬זה בכל זאת שלושים קילומטר מכאן‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא‬

                                      ‫תמיד גונב תכשיטים?"‬
‫"כן‪ ",‬ענתה מרי אן‪" .‬רק תכשיטים‪ .‬בפסקה הבאה כתוב‬
‫שהוא יודע בדיוק מה הוא מחפש‪ .‬וזה החלק המפחיד‪ :‬הוא‬
‫מתקשר לבתים כדי לבדוק אם יש מישהו בבית‪ .‬אבל לפעמים‬
‫הוא פורץ גם אם הם לא יוצאים‪ ,‬ולאנשים אין מושג עד שהם‬
‫מגלים שהתכשיטים שלהם נעלמו‪ .‬הוא מסתובב בבית בזמן‬

                                                           ‫‪26‬‬
   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31