Page 124 - 6222
P. 124
124דניאל סילבה|
מה"וושינגטון פוסט" שסיפרה כי נעזרה ביוז כמקור לצורך כתיבת
מאמר על כלי הנשק להשמדה המונית בעיראק .משרד החוץ בלונדון
חלק עליהם .אליסטר יוז היה דיפלומט ,התעקש הדובר ,וכל משאלות
הלב בעולם לא יוכלו לשנות עובדה זו.
המקום היחיד שבו כמו לאיש לא היה אכפת במה עבד אליסטר
יוז היה המקום שבו הוא מת .מבחינת העיתונות השוויצרית ,יוז היה
"זר ארור" שאילו ציית לחוקי התנועה ,עוד היה בין החיים .משטרת
הקנטון התאימה את עצמה לנימה המרומזת של השגרירות הבריטית,
שלא ראתה בעין יפה חקירה מעמיקה בנושא .המשטרה חיפשה את
המכונית הפוגעת — למרבה המזל לוחית הרישוי שלה הייתה גרמנית
ולא שוויצרית — אבל את אליסטר יוז היא עזבה במנוחה.
עם זאת ,לפחות אדם אחד בברן סירב לקבל את הגרסה הרשמית
של הסיפור .החקירה שלו הייתה פרטית ונסתרת ,אפילו מעיניהם של
מי שהיו עדים לה .היא התבצעה בעיקר בחדרו במלון סאבוי ,שבו
נשאר למורת רוחם של אשתו ושל ראש הממשלה שלו ,לאחר שהורה
לכפופים לו להתפנות במהירות מהמדינה .הנהלת הסאבוי הייתה תחת
הרושם שזהו ֶהר יוהאנס קלמפ ,אזרח גרמני ממינכן .אבל שמו האמיתי
היה גבריאל אלון.
בזמן שכזה אפשר היה להצדיק אותו אילו ערך ולו חגיגה שקטה,
אבל זה מעולם לא היה הסגנון שלו .ועדיין ,הייתה לו זכות לשמוח
קצת בפרטיות .אחרי הכול ,הוא שהתעקש שיש חפרפרת רוסית ב־.MI6
והוא ששיכנע את ראש ה־ MI6שאליסטר יוז ,ראש תחנת וינה ,הנו
החשוד הסביר ביותר .הוא הפעיל מעקב על אליסטר יוז ונסע בעקבותיו
לברן ,שם נפגש יוז עם דימיטרי סוקולוב מה־ SVRבטרקלין הבר של
מלון שוויצרהוף .גבריאל צפה בפגישה בזמן אמת כמו גם כמה מסוכניו
האמינים ביותר .זה קרה ,ולא הייתה שום דרך להכחיש זאת .דימיטרי
סוקולוב נתן ליוז מעטפה ,ויוז קיבל אותה מידיו .כשעלה לחדרו שרף
את תוכנ ּה וכן את המעטפה עצמה .כעבור ארבע דקות ושלוש־עשרה
שניות הוא היה גופה שרועה בבאנהוף־פלאץ.
בתוך תוכו לא התאבל גבריאל על מותו של יוז ,כי נראה שהלה
קיבל בדיוק מה שהגיע לו .אבל מדוע אליסטר יוז מת? ייתכן שזו הייתה
תאונה ,שיוז פשוט התפרץ לכביש מול מכונית מתקרבת .ייתכן ,חשב
