Page 170 - 6222

‫‪33‬‬

‫ֶטנלי ָטאּון‪ ,‬וושינגטון‬

‫למחרת בבוקר התעוררה רבקה מאנינג בטלטלה‪ .‬היא חלמה חלום רע‪,‬‬
‫אבל כמו תמיד לא זכרה ממנו דבר‪ .‬מחוץ לחלון חדר השינה שלה‬
‫השמיים היו אפורים כמו מים מלוכלכים של מדיח כלים‪ .‬היא בדקה‬
‫מה השעה באייפון הפרטי שלה‪ .‬שש ורבע; אחת־עשרה ורבע בווקסהול‬
‫קרוס‪ .‬בגלל הפרש השעות הימים שלה תמיד התחילו מוקדם‪ .‬למעשה‬

‫שינה עד שעה מאוחרת כזו הייתה מאורע נדיר‪.‬‬
‫היא קמה‪ ,‬התעטפה בחלוק כנגד הקור וטופפה במורד המדרגות‬
‫למטבח‪ ,‬שם עישנה את הסיגריה הראשונה שלה להיום בזמן שחיכתה‬
‫שהקפה יתבשל‪ .‬הבית ששכרה היה ברחוב ו ֹוֶרן‪ ,‬בצפון־מערב וושינגטון‪,‬‬
‫באזור שנודע בשם טנליטאון‪ .‬היא ירשה אותו מקונסול שגר בו לפני כן‬
‫עם אשתו ושני ילדיו הצעירים‪ .‬הבית היה די קטן‪ ,‬בגודלו של בית כפרי‬
‫אנגלי טיפוסי‪ ,‬עם חזות טיודור ייחודית מעל מבואה מק ֹורה‪ .‬בקצה‬
‫השביל המרוצף אבנים שטוחות ניצבה מנורת ברזל‪ ,‬וברחוב ממול‬
‫השתרעה גינה משותפת ירוקה‪ .‬המנורה דלקה באור קלוש כמעט בלתי‬
‫נראה על רקע אור הבוקר החיוור‪ .‬רבקה הדליקה אותו אמש ושכחה‬

‫לכבות אותו לפני שהלכה לישון‪.‬‬
‫היא שתתה את הקפה עם חלב מוקצף ועברה ברפרוף על הכותרות‬
‫באייפון שלה‪ .‬לא היו ידיעות נוספות על מותו של אליסטר‪ .‬החדשות‬
‫מאמריקה היו כרגיל — איומים בהשבתת הממשלה‪ ,‬עוד ירי בבית‬
‫ספר‪ ,‬זעם מוסרי עקב רומן שניהל הנשיא עם כוכבת פורנו‪ .‬כמו רוב‬