Page 172 - 6222
P. 172

‫‪ 172‬דניאל סילבה|‬

‫אדם שעזר לבנות את יכולות המודיעין האמריקאיות לאחר מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ ,‬עבר לגור בבית עם אשתו למודת הסבל וילדיהם‬
‫הקטנים‪ .‬עד מהרה הפך הבית לנקודת מפגש פופולרית בקרב אליטות‬
‫המודיעין של וושינגטון‪ ,‬מקום שבו סודות זרמו בקלות כמו המרטיני‬
‫והיין‪ ,‬ובסופו של דבר עשו את דרכם למ ֵטה מוסקבה‪ .‬בערב חמים אחד‬
‫בשלהי אביב ‪ ,1951‬אותו סוכן ‪ MI6‬מכובד ביותר הוציא כף חפירה‬
‫ממחסן העציצים בחצר האחורית‪ .‬ואז‪ ,‬ממקום מסתור במרתף‪ ,‬שלף את‬
‫המצלמה המיניאטורית ואת אספקת הפילם של הקג"ב‪ .‬הוא הצפין את‬
‫הפריטים הללו ב ְמכל מתכת‪ ,‬נהג לאזור כפרי במרילנד‪ ,‬ושם קבר את‬

                                       ‫הראיות לבוגדנותו בקבר רדוד‪.‬‬
‫במורד הנהר‪ ,‬ליד האי ְסוויי ְנס ֹון‪ ,‬למרגלות עץ שקמה ענקי‪ .‬הם בטח‬

                                ‫עדיין קבורים שם אם תחפשי אותם‪...‬‬
‫רבקה המשיכה לאורך שדירות נברסקה‪ ,‬מעבר למחלקה לביטחון‬
‫המולדת‪ ,‬סביב מעגל התנועה ַוארד ודרך הקמפוס של אמריקן‬
‫יוניברסיטי‪ .‬הכניסה האחורית למתחם הנרחב של השגרירות הרוסית‪,‬‬
‫שכלל רזידנטורה ענקית של ה־‪ SVR‬והיה נתון במעקב מתמיד של‬
‫ה־‪ ,FBI‬הייתה ברחוב ט ּונ ָלא ֹו בגל ֹו ֶבר פארק‪ .‬משם היא המשיכה דרומה‬
‫לג'ורג'טאון‪ .‬רחובות הווסט וילג' עדיין היו שקטים‪ ,‬אבל התנועה של‬

                               ‫שעת העומס זרמה מגשר ִקי לרחוב ‪.M‬‬
‫השמש האירה כעת בעוצמה‪ .‬רבקה נכנסה ל"דין אנד דל ּו ָקה"‪,‬‬
‫הזמינה קפה לאטה ולקחה אותו החוצה לסמטה מרוצפת אבנים‪,‬‬
‫שהשתרעה בין רחוב ‪ M‬לתעלת צ'ספיק ואוהיו‪ .‬היא התיישבה ליד‬
‫שלוש נשים צעירות‪ ,‬לבושות כמוה בבגדי ספורט‪ .‬בצד השני של רחוב‬
‫‪ M‬היה מכון יוגה‪ ,‬שלושים ואחד צעדים מהמקום שבו רבקה ישבה‪,‬‬
‫עשרים ושמונה מטרים בדיוק‪ .‬השיעור ששלוש הנשים חיכו לו עמד‬
‫להתחיל ב־‪ .07:45‬המדריכה היא אזרחית ברזילאית בשם אווה פרננדז‪,‬‬
‫בחורה בלונדינית רזה ומושכת להפליא‪ ,‬שברגעים אלה צעדה על‬

                      ‫המדרכה שטופת השמש‪ ,‬ועל כתפה תיק ספורט‪.‬‬
‫רבקה הוציאה את האייפון שלה ובדקה מה השעה‪ .‬השעה הייתה‬
‫‪ .07:23‬בדקות הבאות היא שתתה את הקפה וטיפלה בכמה אימיילים‬
‫והודעות טקסט אישיות אגב מאמצים להתעלם מהשיחה שניהלו שלוש‬
‫הנשים בשולחן הסמוך‪ .‬הן באמת בלתי נסבלות‪ ,‬חשבה בלבה‪ ,‬הנשים‬
   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177