Page 260 - 6222
P. 260
260דניאל סילבה|
"נייג'ל וייטקומב .הוא כנראה עקב אחרי כרטיס האשראי שלי .הוא
רוצה לתת לנו טרמפ לתוך העיר".
"תגיד לו תודה אבל לא תודה".
קלר הביט בעוגמה בתור למוניות" .במה זה כבר יכול להזיק?"
"זה תלוי אם הרוסים עקבו אחרי נייג'ל וייטקומב מווקסהול קרוס".
"הנה הוא".
קלר הינהן לעבר הפורד האצ'באק שחיכתה מחוץ לדלתות
הטרמינל ,כשפנסיה הקדמיים מהבהבים .גבריאל יצא באי־רצון
החוצה בעקבותיו ונכנס למושב האחורי .כעבור רגע הם דהרו בכביש
M40לעבר מרכז לונדון .עיניו של וייטקומב מצאו את עיני גבריאל
במראה הפנימית.
"הבוס ביקש ממני לקחת אותך לבית המסתור בסטוקוול".
"אנחנו לא מתקרבים אליו .קח אותי לרחוב ֵּבייזו ֹו ֶטר ִּבמקום".
"זאת לא בדיוק דירת המסתור הכי בטוחה".
"גם שלך לא ",אמר גבריאל חרש .העננים היו נמוכים וכבדים ,עדיין
לא היה ממש אור" .כמה זמן הבוס מתכנן לתת לי לחכות?"
"הוא נפגש עם ועדת המודיעין המשותפת עד שתים־עשרה .ואז
הוא הולך לרחוב דאונינג לארוחת צהריים פרטית עם ראש הממשלה".
גבריאל קילל בשקט.
"שאגיד לו לבטל את ארוחת הצהריים?"
"לא ,חשוב שהוא ישמור על סדר היום המתוכנן".
"זה נשמע רע".
"אכן ",אמר גבריאל" .הכי רע שאפשר".
דירת המסתור של המשרד ברחוב בייזווטר באמת כבר לא הייתה ממש
בטוחה .גבריאל השתמש בה לעתים תכופות כל כך ,שמחלקת משק
בית התייחסה אליה בתור הדירה הזמנית שלו .עברה חצי שנה מאז
התאכסן בה בפעם האחרונה .זה היה בלילה שבו הוא וקלר חזרו ללונדון
אחרי שהרגו את צלאח א־דין במתחם שלו במרוקו .גבריאל הגיע לדירת
המסתור ומצא את קיארה מחכה שם .הם אכלו יחד ארוחת חצות ,הוא
ישן כמה שעות ,ובבוקר — מחוץ למחסום הביטחון ברחוב דאונינג —
הוא וקלר הרגו מחבל של דאעש שהיה חמוש במתקן פיזור רדיולוגי,
