Page 314 - 6222
P. 314

‫‪ 314‬דניאל סילבה|‬

‫"אתה בטוח שהכנסת את הכתובת הנכונה?" שאל סימור כשהמכונית‬
                                                                ‫עצרה‪.‬‬

                                                     ‫"מי גר כאן?"‬
                                        ‫"לא תאמין אם אספר לך‪".‬‬
‫סימור יצא מהמכונית וצעד לעבר שער הברזל‪ ,‬שנפתח ברגע‬
‫שהתקרב אליו‪ .‬גרם מדרגות הביא אותו לדלת הקדמית‪ ,‬שם חיכתה‬
‫אישה בעלת שיער בצבע חול וירכיים רחבות‪ .‬סימור זיהה אותה‪ .‬רימונה‬
                        ‫שטרן‪ ,‬ראש מחלקת המשרד המכונה "איסוף"‪.‬‬
              ‫"אל תעמוד שם ככה!" אמרה ברוגז‪" .‬תיכנס פנימה‪".‬‬
‫סימור נכנס בעקבותיה לחדר הכניסה הרחב‪ ,‬שבו התכנסו גבריאל‬
‫ושניים מסוכניו הבכירים — יעקב רוסמן ויוסי גביש — סביב שולחן‬
‫מתקפל ובהו במחשבים ניידים‪ .‬על הקיר מאחוריהם היה כתם עובש‬
                               ‫גדול‪ .‬הוא נראה כמו מפה של גרינלנד‪.‬‬
                      ‫"השגריר שלך באמת גר כאן?" שאל סימור‪.‬‬
‫אבל גבריאל לא ענה; הוא בהה בהודעה שהופיעה זה עתה על הצג‬
‫שלו‪ .‬ההודעה אמרה שאווה פרננדז ומיכאל אברמוב עוזבים את בניין‬
‫הדירות בשדירות מקארתור‪ .‬סימור פשט מעליו את מעיל הקרומבי‬
‫ופרש אותו באי־רצון על משענת כיסא‪ .‬הוא הוציא מכיסו את הבלקברי‬
        ‫מטעם ה־‪ .MI6‬הוא הביט בשעון‪ .‬השעה הייתה ‪ 07:12‬בבוקר‪.‬‬
   309   310   311   312   313   314   315   316   317   318   319