Page 344 - 6222
P. 344
344דניאל סילבה|
יוטחו בו האשמות עד סוף כהונתו כראש הארגון .לא ,עליו למצוא את
רבקה מאנינג לבדו .לא לגמרי לבדו ,חשב .הייתה לו עזרה משרלוט
בטנקור.
הוא הריץ את ההקלטה לאחור וצפה פעם נוספת ברבקה יוצאת
בעקבות אווה מבית הקפה .ארבעה־עשר צעדים ,הוא ציין לעצמו.
ארבעה־עשר צעדים מגרם המדרגות לשדירות ויסקונסין .גבריאל תהה
אם רבקה סופרת בתוך תוכה את הצעדים ,ואם היא בכלל זוכרת את
המשחק שנהגה לשחק עם אמה בפריז .הוא התקשה להאמין בכך .פילבי
וסשה ודאי גמלו אותה מדחפים אנטי־מהפכניים כאלה.
גבריאל צפה בהליכתה של רבקה מאנינג בצג המחשב שלו .ואז
נזכר במשהו ששרלוט בטנקור אמרה לו באותו לילה בסביליה ,בשעה
מאוחרת מאוד ,כשהם נשארו לבד כי איש מהם לא הצליח להירדם.
"היא דומה לאבא שלה יותר משהיא חושבת ",אמרה" .היא עושה דברים
בדיוק באותו אופן ,והיא לא יודעת למה".
שרלוט בטנקור סיפרה לגבריאל דבר נוסף באותו לילה .דבר שנשמע
אז טריוויאלי .דבר שרק עוד שני אנשים בעולם ידעו" .מי יודע אם הם
עדיין שם ",אמרה ועיניה נעצמו מתשישות" .אבל אם יהיה לך רגע פנוי,
אולי תרצה להעיף מבט".
כן ,חשב גבריאל .אולי באמת.
השעה הייתה עשר ורבע כשגבריאל החליק את הברק 0.45לחגורת
הג'ינס שלו וירד במדרגות התלולות .אורן פתח את מנעול שער הברזל
וניגש למכונית ממתינה ,פורד פי ּו ֶז'ן שכורה .אבל גבריאל הורה לו
להישאר מאחור.
"לא עוד פעם ",אמר אורן.
"לצערי כן".
"שלושים דקות ,בוס".
"ולא דקה יותר ",הבטיח גבריאל.
"ואם אתה מאחר?"
"זה אומר שצוות חילוץ רוסי חטף אותי ולקח אותי למוסקבה למשפט
ולכלא ".הוא חייך בעל כורחו" .לא הייתי בונה על זה שאשרוד".
"אתה בטוח שאתה לא רוצה ליווי?"
