Page 103 - Step and repeat document 1

‫רשימות על אמנות החיים | ‪103‬‬

‫פרק ‪5‬‬

‫השמים והארץ אינם "אנושיים"‬
‫ואין בהם לא כעס ולא רחמים‪.‬‬

‫כל היצורים נחשבים בעיניהם‬
‫ככלבי קש מעוטרים בפאר ומוכנים לפולחן הקרבה‪.‬‬

‫גם שליטים חכמים אינם "אנושיים"‪,‬‬
‫הם אינם מעדיפים איש כי אין הבדל בין איש לאיש‪.‬‬

‫הגותו של קונפוציוס מדברת רבות על אנושיות ומוסר והיא‬
‫אנתרופוצנטרית בעיקרה‪ .‬משנתו של לאו דזה הרבה יותר‬
‫אוניברסלית — הדאו נמצא מעל לאנושיות‪ ,‬מעל לכעסים‬
‫או לרחמים‪ ,‬מעל לכל הדרישות שלנו למיוחדות‪ .‬ייתכן‬
‫שהדאו אדיש‪ ,‬אך הדאו אינו אכזר‪ .‬שופנהאואר חשב‬
‫שאם נבין כי כולנו אחים לסבל ולא באמת יש הבדל בין‬
‫אדם לאדם‪ ,‬אזי אולי נרגיש חמלה זה כלפי זה וכלפי כל‬

‫הברואים‪.‬‬
‫אורסולה לה גווין מסכמת נפלא את הרעיון החשוב של פרק‬

‫זה‪:‬‬
‫‪You can't even be indifferent if you aren't different.‬‬

‫והמוות דואג לשוויון מוחלט בין כולם — הכול חוזרים לעפר‬
‫ולשכחה‪ :‬חכמים וטיפשים‪ ,‬גאוותנים וענווים‪ ,‬בעלי שלווה‬
‫ומהירי ֵחמה‪ ,‬צדיקים ורשעים‪ ,‬חסרי כול ובעלי ממון‪ ...‬מרקוס‬
‫אורליוס כתב ביומנו שבסופו של דבר אותו הדבר בדיוק‬
‫קרה לאלכסנדר מוקדון ולנהג הפרדות שלו — המוות משמש‬