Page 148 - Step and repeat document 1
P. 148
| 148חיים שפירא
אני מקווה שאיש מכם אינו חושב מחשבות שאפילו מזכירות
את אלה שמניתי כאן.
סבתא שלי סברה שחרדות כגון אלה הן חרדות סרק וחבל
לבזבז עליהן זמן ואנרגיה.
והנה הסיבה :אם הקברניט מודיע ברמקול שהמטוס עומד
להתרסק ,נצטער מאוד שבזבזנו זמן יקר על פחד מצונאמי.
ואם שרדנו את ההתרסקות ומגיע גל צונאמי הכי גבוה
ועוצמתי בהיסטוריה האנושית ,אז שיפטרו אותנו — עכשיו זה
ממש לא משנה לנו.
הרי אין שום סיכוי שנמצא את עצמנו מעורבים בתסריט
הזה :באמצע הטיסה מודיע הקברניט שהמטוס עומד להתרסק,
ולא סתם להתרסק ,אלא להפתעתו ולהפתעתנו ,ההתרסקות
תהיה לתוך לב לבו של גל צונאמי; באותו הרגע ממש אנחנו
חשים בלבנו ומתחיל אירוע SVTההופך בניגוד לכתוב
בספרות הרפואית להתקף לב; אנחנו תופסים את הלב ביד ימין
והבוהן נתקלת בגוש מוזר ליד בית השחי .אנחנו מבינים שזה
גידול ממאיר .בעודנו המומים מן ההתרחשויות האחרונות
אנחנו מקבלים שיחה מהבוס שמודיע כי הוא מפטר אותנו
מהעבודה ,ובאותו הרגע ממש ,בקו השני ,הבת שלנו מודיעה
שהיא החליטה לברוח מן הבית עם יוצר קשתות אסקימואי
ולבלות את שארית חייה באיגלו ...ואז יוצא מחבל מתא
הטייס .הסבירות שהדברים הללו יקרו היא כה זניחה עד כי
אין כל היגיון לדאוג בגינם.
הקטע הזה מוגזם בכוונה ,אך בל נטעה — הקשר בינו לבין
המציאות ממש לא מקרי .דאגות ,פחדים וחרדות אינם זרים
לרובנו — אם כי נושאיהם שונים מאדם לאדם וכך גם המינונים.
מובן שהרעיון להפסיק לדאוג הוא בסך הכול עצת סבתא
