Page 265 - Step and repeat document 1
P. 265

‫רשימות על אמנות החיים | ‪265‬‬

‫חכם אין מקום לכל כך הרבה שנאה ושנאה עצמית‪ .‬ב־‪,1902‬‬
               ‫בהיותו בן ‪ 22‬הוא התנצר וכעבור שנה התאבד‪.‬‬

‫הקרימינולוג היהודי האיטלקי צ'זארה לומברוזו (‪Cesare‬‬
‫‪ )Lombroso‬מספר שאחד הסימפטומים השכיחים אצל יהודים‬
‫שיצאו מדעתם היה רצונם להתנצר; הוא מוסיף שהצער על‬
‫ההחלטה לעזוב את חיק היהדות היה אחד הסימנים הראשונים‬

                                                   ‫להבראתם‪.‬‬
‫בשונה מאהבתו להיינריך פון קלייסט ואוטו ויינינגר‪ ,‬טוקו‬
‫(תיאורו על ידי ריונוסוקה אקוטגווה הוא מעשה יד אמן עד כי‬
‫אני כל הזמן מזכיר לעצמי שטוקו הוא קאפה — דמות דמיונית)‬
‫לא אהב כלל את אבי תורת הפסימיזם ארתור שופנהאואר‬
‫מפני שהפילוסוף הגרמני כל הזמן התלונן על החיים ובכל‬
‫זאת לא טרף את נפשו בכפו‪ .‬להערכה הגבוהה ביותר זוכה‬
‫אצל טוקו מיודענו מישל דה מונטן שלא התאבד (אם כי‬
‫צידד באפשרות זו אם כלו כל הקיצים) אלא רק התפלל שימות‬
‫ללא ייסורים ושהמוות יפגוש אותו בעודו שותל כרובית‬

                                                       ‫בגינתו‪.‬‬
‫תוך כדי שאני כותב על הקאפות‪ ,‬נזכרתי בעוד פתגם יפני‬
‫שקשור קשר אמיץ לשני הפתגמים שלעיל‪ :‬מי שלא יוצא‬

                                   ‫ממיטתו‪ ,‬לא ימעד לעולם‪.‬‬

‫‪ .3‬את המקום הזה שמרתי לביטוי שלא הייתי קורא לו פתגם‬
‫— "חבר של כולם" והיפנים משתמשים בו בעיקר כמילות‬
‫גנאי לתיאור מישהו שמחמיא לכולם ומשתדל לרצות את כולם‬
‫ומחייך כל היום ולא באמת נאמן לאיש‪ .‬אריסטו היה קורא‬

      ‫לאיש זה "ידידותי מדי"‪ .‬אני נזהר מאוד מאנשים כאלה‪.‬‬
   260   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270