Page 41 - Step and repeat document 1
P. 41
זמן לברוח | 41
ברגע שבו אסנת פתחה את הדלת עבור עובדות הרווחה ,ניצל טיקו את הפרצה
הקטנה ,פרץ החוצה ,הדף אותן לרגע ,והתחיל לרדת במדרגות .הוא רץ במהירות,
ואחריו רצו אסנת ושתי העובדות.
נערות טובות לב ,שהבינו שיש כאן ילד במנוסה ,סייעו להן 'לתפוס' אותו.
אחת העובדות עלתה כדי לקחת את המזוודה ,ואסנת נכנסה גם הרכב כדי לנסות
להרגיע את טיקו.
"אני לא מוכן" ,טיקו בכה" .אני לא מוכן .אבא ואמא אמרו לי להישאר איתכם .בבקשה,
שלא ייקחו אותי .בבקשה."...
בסופו של דבר ,המזוודה הוכנסה לרכב ,ואסנת יצאה ,מושפלת מבט .התריסים
בחלונות של השכנים היו מוגפים חלקית .כולם צפו בהצגה הגדולה .אף לא אחד ידע
באמת במה מדובר .אסנת שאלה את עצמה מה הם חושבים על המשפחה שלהם .כמה
הם מוזרים .מי זה הילד שהגיע .למה ניידות משטרה ורכבים מוזרים משוטטים סביב
הבית שלהם.
רק כאשר עזב הרכב את המקום ,מיהרה אסנת לעלות הביתה .הילדים קידמו אותה
בשתיקה .למרות היותם קטנים ,כאילו הבינו שהייתה כאן דרמה חריגה במיוחד.
כשנתי חזר הביתה ,אי אפשר היה להתעלם מהשקט ומהרוגע שחזרו לנשוב בין כתלי
הבית.
"אני בטוח שזה לא היה נעים" ,הוא אמר" .אני בטוח שאת שואלת את עצמך ,אם עשית
דבר נכון .אני אומר לך ,אסנת .עשית את הדבר הנכון ביותר! לא תכננו לאמץ עכשיו
ילד .אם היו להם בעיות ,הם היו צריכים לשאול אותנו .זה דבר שלא ייעשה .בטח לא על
חשבון החיים שלנו .עכשיו הכל בסדר .ייקח לנו זמן להתאושש ,אבל הכל יהיה בסדר
בעזרת ה'".
אסנת הנהנה בראשה.
לאט לאט ,כמו אוויר שיוצא מבלון ,יצאו ממנה תחושות המרירות והאשמה העצמית.
הם באמת עשו הכל ,אבל עד גבול מסוים .טיקו יסתדר ,או שההורים שלו ישמעו שהוא
לא מסתדר ויבואו לקחת אותו ,או ש – ...היא לא רצתה לדעת מה יקרה אם חס וחלילה
יתברר שהוריו כבר לא בחיים .הייתה לה תחושה שבני הדודים האלו ,יודעים היטב
לקראת מה הם הולכים .לא לחינם הנייד שלהם כבוי לגמרי.
מחשבות לחוד ומציאות לחוד.
