Page 65 - Step and repeat document 1
P. 65
זמן לברוח | 65 3
"תשמעי לי .אני מכיר את החתן שלי .אני יודע בדיוק מיהו .אני מכיר בני אדם רק מ"...
"רק מלהסתכל עליהם" ,המשיכה יונה את המשפט הידוע.
"בסדר .בסדר .אז את יודעת את העובדה הזו .החתן שלנו לא היה מגיע לכאן או
מאפשר לאסנת להישאר כאן עם הילדים אם לא היה פוחד בעצמו .תאמיני לי ,הוא
מפחד ממני לא פחות ממה שהוא מפחד מאותם אנשים .והוא לא סתם בחר להגיע
לכאן .הוא רוצה כעת הגנה .פתאום"...
"אתה כועס עליו?"
"לא .בחיים לא כעסתי עליו".
"אבל אתה הודית עכשיו שהוא פוחד ממך".
"זו בחירה שלו".
יונה קימחה את ידיה ,כהכנה לקרב מול הבצק הענק שתכננה להסתער עליו" .ויש לו
סיבה לפחד ממך?" התעניינה.
"לא ידוע לי".
"ירחמיאל"...
"אני מדבר על הסכנה כעת .לא על שום דבר אחר .מגיעים שני אנשים ודורשים לדעת
איפה הילד .הם יודעים שהוא כבר ברווחה .למה הם מגיעים שוב ושוב?"
"מנסים את מזלם ,ירחמיאל "...יונה נאנחה ושלפה את הקמח המנופה .באיבה ,סקר
ירחמיאל את האויב הגדול ביותר שלו – התנור הלוהט" .את הולכת לאפות ולבשל כאן
עד שהם יחזרו הביתה ,נון סטופ ,אהה?"
"ברור .אני לא אתן לאסנת לגעת בממלכה שלי" .יונה הייתה מאושרת ,ונופפה במערוך
שלה כדי לאשרר את הדברים .ירחמיאל החליט לסגת באופן מידי משטח המטבח,
ולהשאיר אותו כבוש בידיה של יונה.
ברגע שהוא יצא ,הסירה יונה את ההבעה העליזה על פניה ,וקמטי דאגה נחרשו בה.
היא העמידה פנים למען ירחמיאל ,אבל אם להיות כנה ,כל מילה של ירחמיאל הייתה
אמת לאמיתה .לגמרי.
מה בעצם רוצים האנשים האלו ,ומדוע הם מאיימים? היא העדיפה להשקיע את
הדאגה בלחמניות טריות שתהיינה מוכנות לבוקר ,קצת מטבלים של גבינה ולקינוח –
מאפים טריים ומתוקים .שיהיה גם למשך היום .לא בגלל שרצתה לאפות .אלא מפני
ששמורות עיניה לא הצליחו להיעצם .כה דאוגה הייתה.
