Page 71 - Step and repeat document 1
P. 71
זמן לברוח | 71
"אם אנחנו לוקחים אותו ,זה רק אם אנחנו לוקחים אותו לתמיד .את מבינה בכלל במה
מדובר? הרי לא נוכל לומר שאנחנו הולכים לסכן אותו .זה בלגן".
היא ישבה ברכב ,מקפלת את הראש לתוך ידיה .לא מצליחה לנשום באופן סדיר.
"ומה ,נחזור הביתה? אני מפחדת לחזור הביתה ולהיות לבד כשאתה לא נמצא .ואתה
הרי חייב לצאת .בבוקר .בערב .אתה צריך לצאת לתפילה .לקניות .לעבודה .אני ...לאן
עוד נוכל לברוח?"
"לא נוכל לברוח".
"נשאר אצל ההורים שלי".
בום.
הוא לא ידע מה יהיה גרוע יותר .להישאר אצל ההורים או לנסות לחלץ את טיקו מידי
הרווחה .ידיו רעדו כאשר תכנן להתקשר לעובדת הרווחה .הוא שאל את עצמו אם הילד
אכן אשם .אם הוא יהיה מסוגל להסתכל בעיניו אם חס וחלילה יקרה לילד משהו.
אסנת עמדה לידו .היא רעדה .אמרה שממילא זה היה הגורל שלהם ,ולא יתכן שההורים
נעלמו והשאירו את הילד ככה ,בידיים שלהם ,כשהם מסכנים אותם ואותו.
"מי אמר שהם נעלמו? אולי מקום פטירתם לא נודע? אולי הילד הזה הוא הנצר
האחרון ...אולי "...נתי היה הססן .אבל מהר מאד הוא שינה את דעתו ,כשראה את פניה
של אסנת" .בסדר .בסדר .אני אטפל בעניין ,אתקשר לרווחה ,ואני מקווה שזה באמת
יצליח .יתכן שלא נצליח לעשות כלום".
"אני רוצה לשמוע איך אתה מטפל .אני רוצה לדעת שהסיפור הזה מתחיל להיות
מאחורינו".
נתי נאנח.
חיפש באנשי הקשר את מספר הנייד של העובדת הסוציאלית ,מצא והתקשר אליה.
"שלום ,אני מדבר עם נעמה?"
"נכון מאד".
"זה נתי ,נתי מהסיפור עם טיקו".
"בטח .הנייד שלכם רשום לי על הצג תחת שם מלא .מה הביא אתכם להתקשר אלי?"
היא נשמעה עניינית ואטומה.
נתי לא ידע איך להתחיל.
