Page 73 - Step and repeat document 1
P. 73
זמן לברוח | 73
"אני כן יכול לוודא שהוא מקבל טיפול טוב שם .בכל זאת ,הוא קרוב משפחה".
היה לו מן דחף עצום .לעדכן את הגברים שמאיימים עליו ועל משפחתו ,במקום
הימצאותו של הילד .כאן בעצם לגמור עם העניין .הוא יביא את המידע .מה הם יעשו?
יחטפו אותו מבית החולים? לא ולא .מקסימום הם ייכנסו בתור אנשי צוות רפואי וינסו
לקחת את המידע או את החפץ שנמצא אצלו .זהו .יותר מכך הם לא יוכלו לעשות כלום.
או אולי ...טוב ,על זה הוא לא רצה לחשוב .לא העז לדמיין ,שהילד הזה הוא בעצם בן
ערובה שחייו בסכנה .את העניין הזה הוא מחק מהתודעה שלו.
"תשמע ,רק אם תקבל אותו בחזרה אליך ,יהיה סיכוי שתדע איפה הוא נמצא .גם זה –
בהתחייבות אמיתית שאתה לוקח אותו .אין כאן נדנדה .אי אפשר יום פה יום שם".
מצד אחד ,היא הזהירה .מצד שני ,היא הייתה נואשת מאד .היה לה קשה להסתיר את
השמחה הפתאומית שהציפה אותה ,כאשר נתי התקשר .זו תהיה הקלה אמיתית בתיק
שהיא מטפלת בו.
"מה אתה אומר? אתה מוכן לחשוב על תפנית? אתה מוכן לקבל אותו בחזרה? תתייעץ
עם אסנת וכשנשמע את התשובה שלה ,נדע אם אפשר להביא לכם את הפרטים
המלאים".
"מה עם המשפחה של שרה ,אמא של הילד?" הוא סתם זרק שאלה בחלל .עניין אותו
לדעת אם הרווחה בכלל יודעת על המשפחה הזו.
"שמעתי שיש לו משפחה מצד האמא .אבל הבנתי שהם בנתק מוחלט".
"גם עכשיו אחרי התאונה הם לא מנסים לסייע?"
"ככה הבנתי" .היא הרגישה מתגוננת" .אתם רוצים לעזור .התקשרתם מעצמכם .אם
תיקחו את טיקו חזרה לבית שלכם ,יש על מה לדבר .אבל להתקשר ולהאשים אותי
שאני לא עושה מספיק כדי למצוא משפחה עבורו – זה כבר לא בסדר!" נעמה ,העובדת
הסוציאלית ,סיימה את השיחה בטריקת זעם.
