Page 85 - 27122

‫סלטה לאחור ושפגט‬

‫תמר יסעור‬

‫חלום הילדות שלי היה להיות מאמנת‬

‫קרדיט‪ :‬רמי זרנגר‬ ‫התעמלות קרקע ומכשירים של נבחרת‬

‫ישראל‪ .‬בדיוק כמו הדמות שאני יכולה‬
‫ממש לראות ניצבת מול עיניי מוחשית‬

‫ואמיתית‪ ,‬כאילו לא עברו יותר מ־‪ 40‬שנה‪ .‬יציבתה זקופה‪ ,‬היא אתלטית‬

‫וחזקה‪ ,‬מבטה ממוקד וביקורתי‪ ,‬והיא אינה מתפשרת עד שהביצוע מושלם‪.‬‬

‫כילדה נכללתי בנבחרת ישראל להתעמלות בהדרכתה של אגנס קלטי‪,‬‬

‫האלופה האולימפית המיתולוגית מאולימפיאדת הלסינקי‪ .‬אגנס קלטי‪ ,‬שחגגה‬

‫השנה יום הולדת ‪ ,100‬אימנה את נבחרת ישראל ביד רמה‪ .‬מגיל ‪ 9‬עד ‪15‬‬

‫הייתה ההתעמלות תחת שרביטה מהות החיים עבורי‪ .‬חיי סבבו סביב האימונים‬

‫היומיים‪ ,‬מחנות האימונים והתחרויות‪ .‬יומיום הייתי מזנקת בחמש וחצי בבוקר‬

‫עם צלצול השעון המעורר‪ ,‬משלימה את שיעורי הבית‪ ,‬מתארגנת והולכת לבית‬

‫הספר‪ .‬מיד אחרי ארוחת צהריים עולה על ההסעה למכון וינגייט‪ .‬השירים של‬

‫פעם שהתנגנו בהסעה היו הפוגה חולמנית‪ .‬במכון וינגייט עברתי אימונים‬

‫מפרכים באווירה מאוד תחרותית‪ ,‬שהסתיימו לקראת שעות הערב המאוחרות‪.‬‬

‫כך חמישה ימים בשבוע במשך שש שנים‪.‬‬

‫שם‪ ,‬במעבר בין סלטה לאחור לשפגט פנים‪ ,‬נבנו היסודות שהשפיעו‬

‫על חיי‪ .‬תחת עיניה הבוחנות של "אגי" ולעיני יתר המאמנים וחברותיי‬

‫המתעמלות‪ ,‬צריכות היינו לקום אחת־אחת‪ ,‬לאזור אומץ‪ ,‬להתרכז ולבצע את‬

‫התרגיל‪ .‬אני זוכרת את מפח הנפש של הכישלון‪ .‬לא חסרו כישלונות‪ .‬אבל‬

‫אני גם זוכרת היטב את האופוריה של ההצלחה‪.‬‬

‫היום אני מבינה‪ ,‬שכיוון שלא הייתי הכי מוכשרת בחבורה‪ ,‬כדי לשמור‬

‫על הקצב הייתי צריכה להתאמץ יותר ולפתח מנגנוני פיצוי‪ .‬ארבע מ"מים‬

‫אימצתי לעצמי שם‪ ,‬ואלו משרתים אותי בכל תחום ומשימה עד היום‪:‬‬

‫משמעת‪ ,‬מאמץ‪ ,‬מצוינות‪ ,‬מקוריות‪ .‬למדתי שהדרך להישגים מתבססת על‬

‫משמעת חזקה‪ ,‬אבל להוסיף תמיד גם משהו אחר‪ ,‬מיוחד‪ ,‬מב ֵדל — טוויסט‬

‫המקוריות‪.‬‬

‫גם בלימודיי האקדמיים הבנתי כי הדבר החשוב הוא לפתח כלים ודרך‬