Page 239 - 30322
P. 239
הרגע הנוכחי |239
ליסה הניחה את כתב היד על שולחן העץ שצבעו דהה והתקלף
עם השנים.
"בוא ",אמרה והושיטה יד לבעלה.
ארתור אחז בידה ולחץ אותה בעוצמה שכבר לא האמין שהוא
מסוגל לה .חמימות עורה והשחרור שחש באצבעותיו העניקו לו כוח
שחשב כי איבד לעד.
כשהגיעו לים ,היא אמרה" ,לעולם לא נשוב להיות ארבעה ,ארתור,
אבל עדיין נוכל לבחור להיות שניים .כבר עברנו הרבה קשיים .זה
הנורא מכולם ,אבל אנחנו עדיין כאן ,זה בשביל זו .אנחנו יכולים
אפילו לקוות להביא עוד ילד .זה מה שתמיד רצינו ,לא?"
בתחילה ארתור שתק .הוא פסע לצד אשתו בחוף השומם שהשתרע
לאורך קילומטרים .הרוח גברה ,מצננת את פניהם .קצף הגלים ליחך
את כפות רגליהם .ליסה והוא אהבו את הנוף הזה ,המשתנה ללא הרף
לנגד עיניהם .באופיו הפראי ,הנצחי ,שהיום נראה להם חי ונושם יותר
מתמיד.
ואז משב רוח פתאומי העיף את החול .ארתור הסתובב אחורה,
וסוכך על עיניו בידו כדי להביט במרפסת שבמרומי הצוק.
דפי כתב היד שלו נסחפו ברוח והסתחררו בשמיים .מאות דפים
התעופפו שניות ממושכות בינות השחפים ,ואז נסחפו אל הים או
ריפרפו על החול הרטוב.
ארתור וליסה התבוננו זה בזה.
אגדת המגדלור דיברה אמת :עשרים וארבע הרוחות לא הותירו
דבר בדרכן ,ואולי טוב שכך.
כי החלק החשוב הוא המשך הסיפור ,שאותו הם הסכימו לכתוב
יחד.
