Page 9 - 30322
P. 9
תולדות פחדינו
תולדות חיינו הן תולדות פחדינו.
— פבלו דה סנטיס
1971
"אל תפחד ,ארתור .קפוץ! אני אתפוס אותך באוויר".
"אבא ...אתה בטוח?"
אני בן חמש .אני יושב על הקומה העליונה במיטת הקומתיים שאני
חולק עם אחי ,ורגליי באוויר .אבי מביט בי בזרועות פתוחות ובמבט
אוהב.
"קדימה ,אלוף!"
"אבל אני מפחד".
"אני אתפוס אותך ,אמרתי לך .תסמוך על אבא שלך ,טוב גבר?"
"כן".
"קדימה ,אלוף ,קפוץ!"
במשך כמה שניות נוספות אני מהנהן בראשי העגלגל .ואז בחיוך
רחב אני קופץ באוויר בדרכי להיתלות על צווארו של האיש הכי אהוב
עליי בעולם.
אבל ברגע האחרון אבי ,פרנק קוסטלו ,נסוג לאחור ,ואני
משתטח ארצה בעוצמה .הלסת והגולגולת שלי נחבטות בכאב
ברצפה .כעבור רגע אני קם המום .ראשי מסתחרר ,ועצם הלחי שלי
שקועה .לפני שאני פורץ בבכי ,אבא מלמד אותי לקח שלא אשכח
לעולם:
