Page 23 - 26114מ
P. 23

‫בת שבע סלון כלות אשדוד‬

‫שומעת? מהיום אין יותר‪ ,‬רק ירקות‪ .‬מי שרוצה תאכל מלפפון‪ ,‬גזר‪,‬‬
                                                        ‫אנא עארף‪".‬‬

‫בת שבע מתיישבת בכבדות על הכורסה בפינת החדר‪ ,‬מורידה‬
‫נעליים‪ .‬גוררת הדום שעומד ליד הוויטרינה ומניחה עליו את רגליה‪.‬‬

                                                             ‫נאנחת‪.‬‬
‫"ואת יודעת מה הכי משגע אותי?" פונה שוב ליפה‪" ,‬הוא לא‬

     ‫מתנצל‪ .‬אף פעם‪ .‬זה עם הכבוד שלו‪ ,‬חושב המציא את העולם‪".‬‬
‫משעינה את ראשה על מסעד הכיסא ועוצמת עיניים‪" .‬איך נתן לי‬
‫ללכת‪ ,‬לא בא אמר סליחה‪ ,‬לא אמר בואי‪ .‬פעם היה אומר לי‪ ,‬היום כלום‪".‬‬
‫יפה שותקת‪ .‬בידיה אוחזת רצועת בד שאליה תופרת פרח ורוד‪,‬‬
‫אצבעותיה אוחזות במחט ומעבירות את חודה בזריזות מצידו האחד‬
‫של הבד אל צידו האחר‪ .‬היא מסובבת את החוט סביב הפרח מספר‬
‫פעמים‪ ,‬נועצת שוב את המחט‪ ,‬מלפפת וקורעת את החוט בשיניה‪.‬‬
‫בת שבע‪ ,‬עיניה עצומות‪ ,‬מתחילה לנשום בכבדות‪ .‬יפה מניחה את‬
‫הרצועה עם הפרח על השולחן‪ ,‬תוקעת את המחט בכרית סיכות‪,‬‬

                                          ‫מתרוממת ונכנסת למשרד‪.‬‬
‫"אמא שלך הרוגה‪ ",‬אומרת ללימור‪" .‬אולי תלכו הביתה‪ ,‬אני כבר‬
‫יגמור את השמלה של כוכי‪ .‬המילים של אבא שלך הורגות אותה‪.‬‬

                    ‫תאמיני לי‪ ",‬אומרת ומזיזה את ראשה מצד לצד‪.‬‬

‫איציק מעמיד את המונית צמוד למדרכה מול הוויטרינה של הסלון‪.‬‬
‫צופר פעמיים‪ .‬לימור יוצאת לקראתו‪ ,‬מתכופפת אל ראשו המבצבץ‬

                                                        ‫מחלון הנהג‪.‬‬

                                ‫‪23‬‬
   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28