Page 153 - 919-מוכן

‫‪152‬‬

‫"כדי שהסדר של משמורת פיזית‬
‫משותפת‪ ,‬הכולל חלוקת זמנים שווה‬
‫או דומה מאוד בין בתיהם של שני‬
‫ההורים‪ ,‬ייטיב עם הילדים‪ ,‬על‬
‫ההורים לגור קרוב מאוד זה לזה‪,‬‬
‫להיות בעלי אמצעים שמאפשרים‬
‫החזקה של שני בתים עם ציוד מלא‬
‫לחיי יומיום של ילדים‪ ,‬ולתקשר‬
‫באופן שוטף ובונה בקשר לילדים‪.‬‬
‫לגבי משפחות רבות הצורך והרצון‬
‫של ההורים בחופש תנועה‪ ,‬המצב‬
‫הכלכלי‪ ,‬רמת הקונפליקט בין ההורים‬
‫והרצון לבסס חיי משפחה חדשים‬
‫הופכים את ההסדר הזה‬
‫לבלתי‪-‬אפשרי" (הקר והלפרין‪-‬קדרי‪,‬‬

‫בעמ' ‪.)148‬‬

‫על רקע זה‪ ,‬וכפי שמלמד הניסיון שנצבר בעולם‪,‬‬
‫נטען כי במקרים רבים הסדרי משמורת הפיזית משותפת‬
‫נוחלים כישלון לאורך זמן‪ .‬מוכן אני להניח לצורך הדיון‬
‫כי אמנם כך הדבר‪ .‬לפי הטענה‪ ,‬במצבים אלה צפויה‬
‫האישה לחזור לשמש כהורה משמורן עיקרי – כפי המצב‬