Page 63 - הבחירה בחיים - ספר
P. 63
ב 1950-כשהמשפחה עלתה לארץ ,הייתי בת 13ועליתי לכיתה ז' .לא הייתה לי פינה בבית וגם
שיעורים לא היה לי איפה להכין .הדבר הגרוע ביותר היה שלא ידעתי מילה בעברית .המצב
הכלכלי הקשה אילץ אותי להפסיק את לימודיי ולצאת לעבוד כבר בגיל .16.5התחלתי את
עבודתי באפוטרופוס בחיפה שם עבדתי עד ליציאתי לפנסיה.
פלה בארץ
ב 1951-הייתה עלייה מצפון אפריקה ואבא פנחס הביא ציוד לייצור נעליים .הבאנו מחו"ל את
המכונה שהייתה משייפת את הנעליים וכן את כל הכלים .בנוסף ,הבאנו 3מקררים אחד נתנו
לדודה לאה בעין ורד ,אחד לשרה ושמעון ואחד לרחל ופנחס .הבאנו 3מכולות מלאות בציוד.
אבא קיבל אישור ממשרד המסחר והתעשייה לייצור נעליים אך עם הגבלת ייצור -הקצבה
של עורות .הוא קיבל אישור להעסיק משפחות שלמות ,שהגיעו מצפון אפריקה ,בסנדלרות עד
.1953בהתחלה עשו נעליים ומכרו בתל אביב אך ראו שזה לא משתלם .בסוף ,בית המלאכה
מבית חרושת לייצור נעליים הפך להיות סנדלריה בה עבד אבא עד ליום מותו.
אבא פתח חנות נעליים למשפחה .בהתחלה פתחו את החנות עם "כלום" ולא הרוויחו ...שמעון
היה חייל בצבא וכשסיים את שירותו הצבאי ,נכנס לעסק המשפחתי .עם הזמן התחילה החנות
להצליח .שרה שדמתה מאד לאבא פנחס בחוש המסחרי שלו ,הפעילה את החנות וגילתה חוש
עסקי מצוין (למרות שבכלל רצתה להיות רוקחת) .היא ניהלה את החנות ביד רמה והקונים זרמו
אליה .הם ידעו ,וכך גם סוחרי הנעליים איתם עשתה עסקים ,שמילה שלה זאת מילה .החנות
הצליחה מאד ולאורך שנים רבות הנעילה את תושבי מוצקין והסביבה עד לסגירתה עת יצאו
שרה ושמעון לפנסיה ...לאחר מספר שנים בשנת 2005/6עברו לגור בדירת גג עם נוף לים,
שכל כך אהבו ,בדיור מוגן בקריית שמואל.
63
