Page 33 - חוברת על"ה 19
P. 33
מבקשות צבע כמה שיישמע מפתיע ייחודי לארץ ודווקא בזרותו.
להצית
שיטת המשוכות המלווה את הפרדסים (ואולי השטה
בכותרות המכחילה) מוצאן מאוסטרליה והובאו לכאן בסוף המאה
ובשורות". שעברה .החמציץ "פעמונים אלמים ללא ענבל" נצפה
(יורם בן מאיר/חרצית; חלום של שחרית ,ע"מ )91 בארץ לראשונה ב 1906-ליד זיכרון יעקב ע"י אהרון
אהרונסון ומולדתו דרום אפריקה .עבור רבים מאתנו
חרציות ופרגים -סמני סוף האביב מופיעים בעונת שני צמחים אלו הם פרחי ילדות אך זאת בתנאי שאנחנו
ראשית התבואה ונפגשים גם בפריחת היקינטון: בני המאה ה ,20 -קודם כן לא יתאפשר מיזוג גלויות
"נוהרות שעות הבקר כנהר קו-המים בגיא,
שכזה המאפיין היום הפריחה בארץ.
בין שיחים ותבואה צעירה ובינות גבעולי יקינתון,
-תפרחות תפרחות עמוסות חרקים וסכר. החרצית מופיעה בעיקר בצדי דרכים מעזבות וחורבות
קוטף נער פרחו וקולט חיפושית בכפו, שם הן מולכות בזהבן ,פירוש השם הלועזי כריזנתמה
(חרצית) הוא כתר זהב (זהב= ; chrysפרח= .)anthem
מפרכסת ,טובעת בבוץ...אוהבים הצבעים זה לזה. השם העברי גזור מאותו השורש חרוץ= זהב ,ככתוב "ִ ִּכי
מבליטים הפרגים את חזם ומגלים לבבם השחר טֹוב ַַסְְח ָָרּה ִִמְְּסַַחר ָ ָּכ ֶֶסףּ ,וֵֵמָָחרּוץ ְְּתבּו ָָא ָָתּה;" (משלי ,ט"ז,
לעלמות הפשתן הרכות ,מצניעות הצמיחה. ט"ז) .ומכאן קצרה הדרך אל כתרה של קליאופטרה .חסת
מגביהות חרציות אל מול אור ,כחמה מול חמה, המצפן (דומה הדבר שזו הופעתה היחידה (?) בשירתנו)
ופליאי פרחים אחרים ,אין יודע שמותם, ידועה בעיקר כצמח צדי דרכים של סוף האביב ובולטת
מושכים תפארתם על פני גיא ,מיפים לקורין". בעליה השסועים כפי שמדייקת הכותבת .בארץ כמה
עשרות מינים של פרחים צהובים המופיעים כאילו בגלים
(יצחק שלו /אור על מי גינוסר .קולות אנוש חמים ,ע"מ )94-95 בזה אחר זה "חלקם חבוי ,חלקם גלוי ,כולם גווני -גוונים"
חרצית צילום :עוזי פז ,מתוך אתר פיקיויקי למרות תחושת השדה שיש גלים של פריחה צהובה
(בדומה לגלים של פריחה ורודה או אדומה) תצפיות
גם כאן טורח המשורר להודיענו ,ופלאי פרחים אחרים, מפורטות של הרכב צבעי הפרחים לאורך העונה
אין יודע שמותם ,גם אם אין הם מוכרים לנו אל לנו ובבתי גידול שונים מגלה שזו תרמית העין הנסחפת
להימנע מתפארתם המייפה את נחל כזיב (הוא הקורין). ואין זו מציאות אמיתית .בכל חלקי השנה חלקם של
כאן צדה עינו של הכותב גם את שפע החרקים תוך ציון ה"צהובים" ,מבין יתר צבעי הפרחים ,שווה לערך למרות
החיפושית .עד כמה שזה מפתיע החיפושיות מתוארות
כרב-צבעוניות וסמוכות (בשיר ובמציאות) לפרג .המדובר שדות החרדל והחרצית.
בכמה מיני חיפושיות צבעוניות להפליא ובעלות צבע
מתכתי ירוק-סגול-חום המתפלשות באבקת הפרגים החרציות מציתות את דמיון הכותב ההולך לאיבוד
(טובעות בּבּוץ) .חיפושיות אלו מסורבלות ונתפשות בדרכו שלו בשדה החרציות:
ביד בקלות רבה .כך בהיסח הדעת תוארו גם המאביקות "אני רואה בחרצית
הצבעוניות של הפרגים המוסיפים על צבעוניות האביב כל שנכון עמי,
ונחרצה מעצמי
כי "אוהבים הצבעים זה לזה". להצית.
כך ,סימנו לנו המשוררים את תחום האביב בין פריחת חרצית-אל-חרצית
הכלנית לפריחת החרצית .משך זמן זה משתנה בין יודעת
השנים לאור תנאי הגשם והטמפרטורה וזאת ,ככל מי הצית
לגבעולן
הנראה ,האביב האמיתי... הכותרות,
ואני עמהן יודע
מי קלקל
וחלחל
השורות
בשדה-חרציות
מחצית קומת האיש נחבאת בחרצית
מחצית האיש גבוהה הוגה חרצית,
ומעבר לשדה ניצתות רציות
33
