Page 49 - חוברת על״ה 21
P. 49

‫ואם ברי טען כי "אחד הטעמים לאכול באחריות הוא‬                                ‫יהודה נהג לעקוץ בחיבה את קבוצות‬
‫כדי לחיות בחירות‪ ",‬הוסיף לכך יהודה נדבך מקומי־‬                              ‫המתנדבים שממתינות לעגלת הכלים‬
‫ישראלי‪ :‬האחריות האישית לכלי העבודה היא האחריות‬                              ‫החקלאיים שיביאו מארגני ההתנדבות‪" .‬כלי‬
‫לחירות הלאומית‪ ,‬לחירותו של העם המתפרנס מאדמת‬                                ‫העבודה שלי זו אחריות שלי‪ ",‬היה אומר‬
‫הארץ ולאחריותו של העם להמשיך ולהכות בה שורש‬                                 ‫ומקפיד להביא מהבית כלי עבודה לכל‬
                                                                            ‫התנדבות שהיה נוסע אליה (הוא היה מפרק‬
                                                                            ‫את ראש הכלי‪ ,‬הטורייה או המכוש‪ ,‬ומכניס‬
                                                                            ‫אותו לתיק לצד הידית כדי לא להיראות‬
                                                                            ‫תימהוני בדרכים ובטרמפים‪ .‬כי אחריות‬
                                                                            ‫לא מתבטאת רק בהבאת כלי‪ ,‬אלא גם‬

                                                                                ‫בהתחשבות במי שאוסף אותך בדרך)‬

                                                                            ‫לאחריות על מה שנכנס לליבנו ועל מה שנעשה במו‬
                                                                            ‫ידינו‪ .‬היא קושרת בין הלחם שבצלחת לבין הלחם‬
                                                                            ‫הפנימי שאנו חולקים בינינו – אחריות על הכלים ועל‬

                                                                                                                       ‫הרוח שמרימה אותם‪.‬‬

‫יהודה פרץ ז"ל‪ .‬צילום‪ :‬באדיבות המשפחה‬                                        ‫את כל אלה‪ ,‬מייצגת דמותו של יהודה פרץ‪ ,‬מתנדב‬
                                                                            ‫בשדות הנגב ולוחם גולני שנהרג לאחרונה בתאונת‬
‫עם פתיחת שנה חדשה‪ ,‬מתחדשות ההזדמנויות להיפגש‬                                ‫דרכים‪ ,‬צעיר שחי בתחושה מתמדת של שליחות‪.‬‬
‫בשטח להתנדבות חקלאית ולתמיכה במשקים שזקוקים‬                                 ‫יהודה פעל מתוך ידיעה עמוקה שהאחריות מתחילה‬
‫לנו כדי להתקיים‪ .‬האמת הפשוטה והחותכת היא שהחברה‬                             ‫אצלו‪ ,‬היא בידיים שלו עוד לפני שנגע באדמה‪ .‬מה‬
‫הישראלית זקוקה למזון שהחקלאים מגדלים לא פחות‬                                ‫שוונדל ברי ניסח כהכרזה פילוסופית – שעלינו לקצר‬
‫משהם זקוקים לתמיכה ולידיים עובדות בהתנדבות‪.‬‬                                 ‫את הדרך שהמזון עובר‪ ,‬להשיבה לחיק הקהילה‪ ,‬לשוב‬
‫עצמאות מזון‪ ,‬כך נראה‪ ,‬אינה רק עצמאות גידול ותזונה‪.‬‬                          ‫להיות אוכלים אחראיים – גילם יהודה במעשה חייו‪.‬‬
‫היא עצמאות רוחנית – לדעת לשאול‬                                              ‫הוא לא רק דיבר על חקלאות כערך‪ ,‬הוא היה "הנקודה‬
‫מה מזין את התודעה שלנו ובאילו‬                                               ‫באופק" שחרשה בפועל את השטח‪ ,‬זה שהלך למקום‬
‫רעיונות‪ ,‬מילים‪ ,‬מעשים אנו ממלאים‬
‫את הנשמה‪ .‬יהודה לימד אותנו‬                                                                                          ‫שבו "הכי צריכים אותי"‪.‬‬
‫אחריות‪ .‬בדיוק כפי שהוא לא יצא‬
‫לשדה בלא כלי עבודה‪ ,‬כך אנו איננו‬
‫יכולים לצאת אל החיים בלא אחריות‬
‫לכלי הרוח שלנו – לאמונה‪ ,‬לערכים‪,‬‬
‫לחברות ולאדמה‪ .‬יהודה פרץ הוא‬
‫עדות לכך שעצמאות מזון היא גם‬
‫עצמאות פנימית‪ :‬להבין עד כמה‬
‫"כלי העבודה שלי זו האחריות שלי"‬
‫ולהבין כי אמירה זו אינה מתייחסת‬

   ‫רק לטוריה או למכוש‪ ,‬אלא לרוח‪.‬‬

                                                         ‫צילום‪ :‬השומר החדש‬

‫‪49‬‬
   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54