Page 49 - חוברת על״ה 21
P. 49
ואם ברי טען כי "אחד הטעמים לאכול באחריות הוא יהודה נהג לעקוץ בחיבה את קבוצות
כדי לחיות בחירות ",הוסיף לכך יהודה נדבך מקומי־ המתנדבים שממתינות לעגלת הכלים
ישראלי :האחריות האישית לכלי העבודה היא האחריות החקלאיים שיביאו מארגני ההתנדבות" .כלי
לחירות הלאומית ,לחירותו של העם המתפרנס מאדמת העבודה שלי זו אחריות שלי ",היה אומר
הארץ ולאחריותו של העם להמשיך ולהכות בה שורש ומקפיד להביא מהבית כלי עבודה לכל
התנדבות שהיה נוסע אליה (הוא היה מפרק
את ראש הכלי ,הטורייה או המכוש ,ומכניס
אותו לתיק לצד הידית כדי לא להיראות
תימהוני בדרכים ובטרמפים .כי אחריות
לא מתבטאת רק בהבאת כלי ,אלא גם
בהתחשבות במי שאוסף אותך בדרך)
לאחריות על מה שנכנס לליבנו ועל מה שנעשה במו
ידינו .היא קושרת בין הלחם שבצלחת לבין הלחם
הפנימי שאנו חולקים בינינו – אחריות על הכלים ועל
הרוח שמרימה אותם.
יהודה פרץ ז"ל .צילום :באדיבות המשפחה את כל אלה ,מייצגת דמותו של יהודה פרץ ,מתנדב
בשדות הנגב ולוחם גולני שנהרג לאחרונה בתאונת
עם פתיחת שנה חדשה ,מתחדשות ההזדמנויות להיפגש דרכים ,צעיר שחי בתחושה מתמדת של שליחות.
בשטח להתנדבות חקלאית ולתמיכה במשקים שזקוקים יהודה פעל מתוך ידיעה עמוקה שהאחריות מתחילה
לנו כדי להתקיים .האמת הפשוטה והחותכת היא שהחברה אצלו ,היא בידיים שלו עוד לפני שנגע באדמה .מה
הישראלית זקוקה למזון שהחקלאים מגדלים לא פחות שוונדל ברי ניסח כהכרזה פילוסופית – שעלינו לקצר
משהם זקוקים לתמיכה ולידיים עובדות בהתנדבות. את הדרך שהמזון עובר ,להשיבה לחיק הקהילה ,לשוב
עצמאות מזון ,כך נראה ,אינה רק עצמאות גידול ותזונה. להיות אוכלים אחראיים – גילם יהודה במעשה חייו.
היא עצמאות רוחנית – לדעת לשאול הוא לא רק דיבר על חקלאות כערך ,הוא היה "הנקודה
מה מזין את התודעה שלנו ובאילו באופק" שחרשה בפועל את השטח ,זה שהלך למקום
רעיונות ,מילים ,מעשים אנו ממלאים
את הנשמה .יהודה לימד אותנו שבו "הכי צריכים אותי".
אחריות .בדיוק כפי שהוא לא יצא
לשדה בלא כלי עבודה ,כך אנו איננו
יכולים לצאת אל החיים בלא אחריות
לכלי הרוח שלנו – לאמונה ,לערכים,
לחברות ולאדמה .יהודה פרץ הוא
עדות לכך שעצמאות מזון היא גם
עצמאות פנימית :להבין עד כמה
"כלי העבודה שלי זו האחריות שלי"
ולהבין כי אמירה זו אינה מתייחסת
רק לטוריה או למכוש ,אלא לרוח.
צילום :השומר החדש
49

