Page 11 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

עד לפעולה הפקידותית הקטנה ביותר”. אך כאשר החוק מכיר בעליונותו הסמכותית של הֶהסדר, וב”זכותו” של המבצע “לפרש” את החוק כראות עיניו – באותו רגע מתבטלת ההיררכיה הסמכותית שבראשה החוקה, ובמקומה נעשית סמכות האדמיניסטרציה לסמכות העליונה. “מערכת כזו עודנה מחוקקת ומתחזה למדינת חוק. אך החוק בה כפוף לפקידי השלטון וביצועו תלוי ביחסי כוחות מדיניים במערכת השלטונית”.7 זאת ועוד, “נוצר תמריץ לנציגי הרשות המבצעת לנקוט בסודיות באורח סדיר ואף ליצור לשם כך רושם כי קיים מצב של חירום לאומי מתמיד,8 ומקיף ויציב מאוד, המשתקף בחיי היום יום: המולדת מוקפת אויבים מבית ומחוץ”.9 בטרם אתייחס לסוגיה הלאומית מבחינת אגסי, אביא את הערתו הבאה: “מדינת ההסדר היא דה יורה מדינת חוק, ודה פקטו מערכת פאודלית בפיקוח שלטון מרכזי תשוש”.10 הוא מבהיר שישראל אינה מדינת כל אזרחיה או מדינת לאום נורמלית, מאחר שרשמית השתייכה ישראל מיומה הראשון ל”עם היהודי” המפוזר בעולם כולו – “המדינה אינה שייכת לכלל אזרחי ישראל, אלא לאלה מהם שהם יהודים, ואיתם לעם היהודי אשר מרבית הנחשבים המשתייכים לו הם אזרחי אומות אחרות... ‘העם היהודי’ אינו ישות מדינית, ומעמד בניו ובנותיו של העם היהודי כבעליה החוקיים של ישראל אינו מקנה להם זכויות (חוץ מאשר הזכות להגר לישראל ולהפוך לאזרחיה בהתאם לחוק השבות)”.11 בזאת שונה ישראל אף ממדינות האסלאם, שאמנם מעניקות העדפה רשמית לדת האסלאם על פני הדמוקרטיה, “אך אף אחת מהן אינה מתיימרת להיות המדינה המוסלמית היחידה בעולם האחראית לכל המוסלמים בתבל ואף שייכת לכולם”.12 אגסי מסביר את מהותה של ישראל כמדינת הסדר בכך שלא רק שאין בה היררכיה האופיינית לשלטון החוק, אלא שב “ישראל הלך ההסדר כה רחוק עד שההבדל בין חוק והסדר כבר היטשטש ללא היכר... מסורת הגטו עדיין שולטת בחשיבה הישראלית... שכן מסורת זו מתייחסת לקהילה”.13 בהקשר זה הוא חוזר על טענה מרכזית – “המסורת היהודית הייתה קהילתית ולא אזרחית, והמחסור במסורת ליברלית מאפשר שימור מדינת ההסדר הקיימת מתוך בורות ואוזלת יד”.14 בהמשך מאמר זה אעמוד גם על תרומת ההיסטוריון יגאל עילם לאנומליה הלאומית של ישראל, שעליה כבר הצביע עליה אגסי.
א. הלגיטימציה לעסוק בהגות וינינגר
ספרו של וינינגר מין ואופי – מחקר עקרוני נודע לרבים בארץ, בעיקר בעקבות ההצגה “נפש יהודי – הלילה האחרון של אוטו וינינגר”, מאת יהושוע סובול; ופחות בגין עיון אנליטי בכתביו ובטיעוניו (הגם
7 שם, עמ’ 47. 8 השווה לתפיסת שמיט על השפעת מצב החרום על הפוליטיקה. 9 שם, עמ’ 46. 10 שם, עמ’ 49. 11 שם, עמ’ 39. 12 שם, עמ’ 49. 13 שם, עמ’ 54. 14 שם, עמ’ 55.
11