Page 13 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

מטעם החוק”. את היהדות לדידו יש להבין רק כ”כיוון רוחני, קונסטיטוציה פסיכית,18 שהיא בבחינת אפשרות בשביל כל אדם, אך ביהדות ההיסטורית מצאה את התגשמותה השלמה”.19 בהערת שוליים חשובה זו הוא מבהיר ש”היהדות היא כנראה משהו אחיד בתכלית, וכל ניסיון לפרק ולהרכיב אותה אמפירית יסתיים בכישלון. אין כלל צורך להיות פילושמי ובכל זאת להודות, שאמונת היהודים בעמם כב ‘עם סגולה’ מכילה גרעין של אמת”.20 הוא מסביר שבהתייחסו ליהודי כוונתו “לא ליהודי כיחיד ואף לא לכלל היהודים, אלא לאדם ככלל, במידה שהוא שותף לאידיאה האפלטונית של היהדות. ורק משמעותה של אידיאה זו חשוב לי לפרש”.21 מכאן יובנו דבריו ש”אין להחליף את מושג היהדות עם זה של היהודי. מצויים אריים שהם יותר יהודים מאשר יהודים ידועים, ישנם גם יהודים שהם יותר אריים מאשר אריים”.22 בהמשך דבריו הוא עומד על בעייתיות חשובה הטמונה ביהדות, המסבירה את כישלונה ההכרחי של הציונות המדינית – “היהדות, אשר לפי האידיאה שלה היא צריכה להתפשט בכל רחבי העולם, (בעוד ש) מושג האזרח הוא מושג טראנסצנדנטי ליהודי. לכן מדינה יהודית, במובן העצמי של המילה, לא הייתה קיימת מעולם, וכן גם לעולם לא תהא כזו. באידיאה של המדינה טבועה הודאה חיובית, היא העיצום (מלשון עצם, י. ב) של מטרות בין אינדיבידואליות, החלטה לציית מתוך בחירה חופשית למשטר חוקי עצמאי, אשר הסמל שלו (ורק הוא בלבד) הוא ראש המדינה”.23 את אפשרות כינון מדינה מתוך היהדות יש להבין על רקע אידיאל המדינה כשלעצמו, וביקורתו של וינינגר חלה גם על מדינות שהיו קיימות בתקופתו. כשכתב את הגותו התקיימו כזכור מדינות שהיו אימפריות מלוכניות רב לאומיות – אוסטרו־הונגריה, רוסיה הצארית, גרמניה המלוכנית ועוד. לגביהן הוא טען: “אם רעיון המדינה עוד טרם נתגשם, ואפילו באומד, בשום צורה היסטורית, הרי בכל ניסיון היסטורי ליצירה מדינית אצור לפחות אותו מינימום של אידיאה זו, המנשאה ומרימה את המדינה מעל לאסוציאציה סתמית לשם מטרות מסחר24 ושלטון. החקירה ההיסטורית בדבר התהוותה של מדינה מסוימת, עדיין לא אומרת ולא כלום בדבר האידיאה הטבועה בה, במידה שהיא באמת מדינה ולא קסרקטין. כדי לתפוס אידיאה זו, יש להשלים עם תורת האמנה המנואצת של רוסו ולהחזיר את כבודה ליושנה. במדינה, שהיא באמת מדינה, באה לידי ביטוי רק התאחדות של אישיות אתיות לשם תפקידים משותפים”.25
ב. בין וינינגר לויטגנשטין איזו מין תרבות היא היהדות (תשובה ליובל לוריא)?
את ביקורתו על היהדות פירט ויטגנשטיין בספרו תרבות וערך, בו הבחין בין שני סוגי כוחות יצירה רוחניים הפועלים בתוך תרבות המערב – “אמת המידה לחלוקה זו היא מה שהוא מכנה היותן יצירות
18 ההדגשה היא שלי. 19 שם, עמ’ 365־366. 20 שם, עמ’ 365. 21 שם, עמ’ 368. 22 שם, עמ’ 367. 23 שם, עמ’ 369. 24 יש בכך משום הדהוד להגות אדמונד ברק שגרס שהאמנה של המדינה אינה כמו חוזה מסחרי אלא הסכם היסטורי שכרתו דורות העבר עם דורות העתיד. 25 מין ואופי, עמ’ 370.
13