Page 15 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

ובלתי אמצעי מנקודת ראותו של מי שפועמים בו רגשות לאומיים בסביבה שבה היהודים מבקשים להשתלב בחברה. בדרך זו, רגש הלאומנות והרגש האנטישמי המתלווה לו זוכים לתיאור מנקודת מוצא אסתטית, וההצדקה, הניתנת לקיומם של רגשות אלה, אף היא ‘הצדקה אסתטית’”. לוריא מעיר על טענות אלו (המבטאות גישה לאומית אורגנית ולא לאומית ליברלית – י. ב): “הן... מבטאות את הרגש הלאומי שפועם כלפי היהודים. ויטגנשטיין עצמו מתייחס ליהודים בתור גידול זר החודר לתוך הגוף הבריא”.33 ההקשר השני של הדיון הוא רוחני. זהו גם ההקשר של טענות וינינגר ל”כיוּוןרוחני,קונסטיטוציהפסיכית”(ראולעיל).בהקשרזהאיןהיהודיםמוצגיםכגורםתרבותיזר, אלא כ”יסוד רוחני, שהוא זר להוויה הרוחנית העומדת בבסיסה של התרבות המערבית באירופה... הם מוצגים כך משום שהם מהווים יסוד רוחני שהוא זר להוויה הבסיסית של כל תרבות אנושית”.34 ויטגנשטיין, בעקבות אוסוולד שפנגלר, מבחין בשתי הוויות רוחניות: האחת – תרבות, שהיא פרימיטיבית והיסוד הרוחני שלה הוא הרגש. השנייה – הציוויליזציה, שהיא מתקדמת יותר אך מלאכותית, והיסוד הרוחני שלה הוא השכל. ויטגנשטיין מרחיב את האבחנה של שפנגלר ומשליך אותה על התרבות המערבית בעת החדשה, וכך “מזהה את מי שחיים ופועלים ויוצרים מתוך הוויה רוחנית כמו זו שממנה צומחת תרבות – עם יוצרים לא יהודים... התוצאה היא שהרוח היהודית נהפכה עתה לשם נרדף להוויה רוחנית שהיסוד הרוחני שמעצב אותה הוא השכל”.35 לוריא מוצא השפעה להגות וינינגר על ויטגנשטיין, הגורס שבאורח חייהם ובגישתם של היהודים בא לידי ביטוי יסוד רוחני אחר מזה שעליו מיוסדת התרבות המערבית, המבוססת בעיקרה על גישתם של נוצרים ושל אריים – “ההוויה הרוחנית שמתוכה פועלים היהודים בתוך תרבות המערב נשענת כולה על שכל... הכוח הרוחני שבא לידי ביטוי ביצירתם של יהודים איננו שייך באופן אורגני לתרבות שבתוכה הם פועלים”.36 המושגים “אופי יהודי” ו”רוח יהודית” משמשים את לוריא (המסביר את ויטגנשטיין) כאמצעי מוחשי להבחנה מטפיזית בין שתי דרכים שונות שבהן מתגלמת “רוח האדם”, וגם בתור המושגים שלאורם ניתן להבחין באופן מטפיזי בדרכם הרוחנית המיוחדת של היהודים בתרבות המערב. הבחנה זו יוצרת קושי בדמות יצירת סטריאוטיפ ש”יסמן” כל יהודי ויהודי, ועל כך מעיר לוריא שמטרתו של ויטגנשטיין הייתה “להגדיר באמצעות דימוי על יהודים שהיה רווח בתרבותו, שני טיפוסי תרבות אידיאליים, שאמורים להוות שני אבטיפוס רוחניים המייצגים שני סוגים שונים של יוצרים ושני סוגים שונים של כוחות יצירה”.37 באופן דומה אפשר לקבל את ביקורת וינינגר על היהדות, שעל פי הגדרתו שלו היא קונסטיטוציה פסיכית,38 כלומר אפשרות הניתנת לאימוץ על ידי כל אדם.39 מבחינתו אין מדובר ב”יהודי כיחיד ואף לא בכלל היהודים, אלא באדם בכלל במידה שהוא שותף לאידיאה האפלטונית של היהדות. רק משמעותה של אידיאה זו חשוב לי לפרש”.40
יותר מזה”. מתוך: “הזהות היהודית והשתיקה הישראלית” (1966), מתוך: ישעיהו ליבוביץ, יהדות עם יהודי, ומדינת ישראל, הוצאת שוקן, ירושלים ות”א, 1976, עמ’ 253. 33 לוריא עמ’ 100. 34 שם, שם. 35 שם, עמ’ 101. 36 שם, עמ’ 101, 102. 37 שם, עמ’ 104. 38 ההדגשה היא שלי. 39 וינינגר, עמ’ 366. 40 שם, שם.
15