Page 16 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

מכאן שהטיפולוגית המיון של ויטגנשטיין עשויה לחול גם על הגותו של וינינגר. ויטגנשטיין מגדיר את ה”אופי” כ”ממד רוחני” המוצב כניגוד לממד רוחני אחר –”השכל”. מכאן ש”ביצירה שמבטאת אופי, בניגוד ליצירה שהיא הפשטה שכלית, מגיעים לידי ביטוי חיים אנושים ממשיים באורח ייחודי”.41 כאן מסביר לוריא שויטגנשטיין בונה משוואה ניגודית כפולה – בין תרבות לאופי, בין ציוויליזציה לשכל. בכך מקבלת הגות ויטגנשטיין מוטיב מהזרם הרומנטי, שהעמיד עצמו מול
פילוסופיית ההשכלה האמפיריציסטית ־ רציונלית. לדעת לוריא, ויטגנשטיין משתמש במושג “יהודי” באופן סטריאוטיפי ולשם הבחנה בין טיפוסי תרבות שונים, וזאת במסגרת עיון פילוסופי מטפיזי. אין הוא משתמש במושג לשם המחשת תכונה רוחנית מסוימת, אלא מתוך כוונה לגלות את המהות שמאחורי המושג: “הוא רוצה לתאר את טבעם המטפיזי של יהודים סטריאוטיפיים”.42 לוריא מבקרו על גישה זו ורואה בה פגם חברתי וניסיון פילוסופי לא רציני. בסכמו את ההיבטים השונים של ראיית ויטגנשטיין את היהודים, מבחין לוריא בארבעה היבטים בתוכה: א. הדימוי הרווח של היהודים בתרבותו של ויטגנשטיין, שעוצב בידיו כמושג מטפיזי. ב. יחסו של ויטגנשטיין לאנשים יהודים דרך מושגים כגון “אופי לאומי” ו”רוח לאומית”. ג. “העניין המטפיזי עצמו – ההבחנה שהוא מבחין באמצעות קביעותיו על אופיים של יהודים, בנוגע לשתי הדרכים השונות שבהן רוח האדם מתגלמת מבעד ליצירה תרבותית”.43 ד. מידת התאמת התיאור הסטריאוטיפי של היהודים, לגישתם בפועל לתרבות ובעיקר בעת החדשה.44 בנקודה הראשונה (הרוח היהודית כאבחנה מטפיזית) מבחין לוריא בהשפעתו הרבה של וינינגר על ויטגנשטיין, ומכאן אף קובע כי ויטגנשטיין “נוטל את הרעיון הבסיסי של וינינגר על קיומם של שני אבות טיפוס חברתיים אידיאליים המתגלמים מבעד לגישתם של יהודים ולא יהודים לענייני תרבות (אך לא ‘נשיות מול גבריות’ – י. ב)”.45 את גישת ויטגנשטיין מקבל לוריא כלגיטימית (למרות הבעייתיות הפילוסופית שבה), אך בגישת וינינגר הוא רואה כמעשה “דיליטנטי ירוד” ואף ביטוי “לגישה גזענית”.46 ויטגנשטייןהסבירבספרו,שיצירתהמרחקביןהיוצרלקוראיהיצירותנוטלמהןאת“הְתאּורה שהעניקה להן את צבען”. כלומר, אף שספרו של וינינגר הפך למיושן אליבא דלוריא, הרי בעת כתיבתו סיפקההחברהבהפעלתפאורהתרבותיתחיה,ששיוותהלדבריוחיּות,ולכןאפשרהלויטגנשטיין לגלות - באמצעות זיהוי עם מה שנתפס כ”אופיים של היהודים” – “מושג מטפיזי רב עוצמה”47. חשוב במיוחד להביא את דברי ה”סנגוריה” של ויטגנשטיין על עצמו ועל ההשפעה שהייתה לוינינגר על דרך מחשבתו: “תקופה אחת מבינה שלא כהלכה תקופה אחרת, ותקופה קטנונית מבינה שלא כהלכה את כל האחרות באופן מכוער כאל עצמה”.48 אותם דברים עשויים “לזכות” כמובן גם את וינינגר. דומה שלוריא אינו זהיר דיו בגישתו הלוקה באנכרוניזם ביחסו לשני הוגים אלה. לוריא עומד בהמשך על ההבדלים בין שני הפילוסופים בנוגע למושגים יהדות, תרבות ורוח –
41 יובל לוריא, עמ’ 104. 42 שם, עמ’ 109. 43 שם, עמ’ 110. 44 לוריא מעיר שבמאמרו הוא דן רק בשתי האבחנות הראשונות. 45 לוריא עמ’ 113. 46 שם, עמ’ 112. 47 שם, עמ’ 113. 48 שם, שם. המובאה מתוך ספרו הנזכר של ויטגנשטיין, בעמ’ 88.
16