Page 18 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

לוריא כי ויטנשטיין ּווינינגר רצו “להגדיר מה שמהותי לתרבות מבחינה רוחנית, ולא את האופן שבו עניין זה מתגלם ובא לידי ביטוי עובדתי באורח היסטורי”.55
במהלך שנות ה־30 חדל אפוא ויטגנשטיין להשתמש במושג “אב טיפוס”, שבפועל ניכרת הפרדה בין מושג זה ובין המושג “דמיון משפחתי”, הגזעני המוצהר, של אוסוואלד שפנגלר,56 וכן במושגים כגון “הרוח היהודית” ו”האופי היהודי”, וזאת כנראה עקב ההתרחשויות הפוליטיות באירופה בעשור זה, בו
התגברו הלכי הרוח האנטישמיים. למותר לציין שאירועים אלו התרחשו כדור אחד ואף יותר לאחר מותו של וינינגר. מאחר שהאחרון נצמד לתפיסת המוסר של קנט, ומתוקפה דחה את נידוי היהודים ושלל את תפיסתו הגזענית של צ’מברלין, סביר לצפות שהיה שולל גם את התפיסה הנאצית מכול וכול. למרות זאת בחר לוריא להדגיש את התנערותו של ויטגנשטיין מוינינגר “שהיה אנטישמי ומשום כך גם בחר להתנצר (ואילו) הוא, ויטגנשטיין, איננו אנטישמי ולראיה – בניגוד לוינינגר – “מאשר את יהדותו ומכריז על היותו בגלוי”.57
נקודת מבט אחרת על הגות וינינגר נותן גלילי שחר. הוא מצא בספרו של וינינגר “מקור להשפעות, חלקן גלויות ואחרות סמויות, אשר רישומן ניכר גם בתולדות הפסיכואנליזה בכלל ובתולדותיו של זיגמונד פרויד בפרט. חיבורו של וינינגר, המוקדש למחקר הזיקה בין זהות מינית לבין קווי אופי, דן בראש וראשונה באופי ‘הגבריות’ ו’הנשיות’ כזהויות מיניות בעלות ‘פסיכולוגיות’ שונות... האישה – שבהווייתה מבחין וינינגר יש שני טיפוסים, האם והזונה – מגלמת בדרך כלל את ‘האין’, את חוסר היכולת, את מה שחסר, את השלילי והריק, את חוסר אופי... האישה היא המין השפל, המנוון, הבלתי
מוסרי, מעורר החמלה, היא המין שאינו חושב, שאינו יוצר מושגים, שאינו מבקר”.58 את הדיון ביהדות פותח וינינגר בשאלת השנאה העצמית – “והרי כל שנאה, טוען וינינגר, היא שנאה עצמית. האדם שונא רק את מה שמזכיר לו באופן בלתי נעים את עצמו, את המשתקף בו... האנטישמיות היא שנאה כלפי אותה ‘מהות יהודית’ שהאדם מזהה בתוך עצמו... את השנאה העצמית של היהודים יש להבין לפיכך כתופעת לוואי של תהליך השלילה, ההתכחשות, או ניסיון ההתגברות על היהדות – ניסיון שוינינגר מייחס לו חשיבות רבה... השנאה העצמית היא אמנם נוירוזה של יהודים, ואולם אין זו רק
‘הפרעה’, אלא תנאי הכרחי להשתחררות מאותו יסוד נפשי המזהם את התרבות. את מהות היהדות כמערכת נפשית ביקש וינינגר ללמוד מתוך השוואה לפסיכולוגיה של האישה. על הנפש היהודית אומר וינינגר שהיא יותר ‘נשית’ מ’גברית’ – כמו ‘הנשי’ גם ‘היהודי’... הוא חסר אופי, אין הוא מסוגל למחשבת חוק, הוא אינו מוסרי, כלומר נעדר יכולת לשיפוט ולהכרעה אתית. אין לו
רעיון מדיני, ולכן הוא אנרכיסט”.59 דווקא בציונות מצא וינינגר דבר מה “אצילי”, באשר היא מנסה להעניק ליהודי אופי פוליטי, כלומר
55 שם, עמ’ 117. 56 בספרו שקיעת המערב (1917) כתב שפנגלר על שקיעת תרבות המערב, עקב “סכסוך בלתי נמנע” בין הגרמנים בעל תרבות צעירה המושרשת באדמה, לבין היהודים שהם “קוסמופוליטיים חסרי מולדת”. ראו אצל יחיעם וייץ, “עליית הנאציזם” בתוך (עורכים) דן מכמן וחגית כהן בימי שואה ופקודה, מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, חלק א’ יחידה 3 עמ’ 177 57 לוריא, עמ’ 121. 58 גלילי שחר, “מחלה, שיגעון, יהודיות, על במת התאטרון ושמו וינה”, מתוך: שרון גורדון ורינה פלד (עורכות) וינה 1900 פריחה על ספה של תהום, הוצאת כרמל 2019. 59 שם, עמ’ 422.
18