Page 20 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

הכללית,66 ושהוא מקבל מתכונתו זו את אחדותו, את האני הקיבוצי שלו, את חייו ואת רצונו. אישיות ציבורית זו, הנוצרת בעקבות איחודן של כל האישיויות ה”פרטיות” – בעבר היה שמה קריה,67 וכעת שמה רפובליקה או גוף מדיני. חבריו קוראים לגוף זה “מדינה” כשהוא סביל, “ריבון” כשהוא פעיל, “כוח שלטון” כשמשווים אותו אל הדומים לו. באשר לשותפים – הרי נקראים הם “עם” כקיבוץ אחד,68 ו”אזרחים” בתורת אישים בודדים;69 אף ש”את המונחים הללו מערבבים לעיתים קרובות ומחליפים
אותם זה בזה”.70 בספרו הידוע לשלום הנצחי, שרטוט פילוסופי71 הסביר עמנואל קאנט את עדיפותו של המשטר הרפובליקני בכל מדינה ומדינה: “(זהו) המשטר שכונן... ראשית על פי עיקרי החופש של איברים של חברה (בחינת אנשים), שנית על פי עקרונות של תלות בחקיקה משותפת אחת ויחידה (בחינת אזרחים). המשטר היחיד הנובע מתוך האידיאה של האמנה הראשיתית... שעליה מן ההכרח שתהיה מיוסדת כל חקיקה משפטית של עם, הרי זה רפובליקני”.72 בהערת שוליים מסביר קאנט את מהות החופש בתחום המשטר והמשפט, כ”רשות שלא לציית לשום חוקים חיצוניים, אלא לאותם שהייתי יכול לתת הסכמתי להם”.73 מהאמור לעיל דומה שוינינגר הושפע מתפיסת המדינה של קאנט, לא פחות מאשר מזו של רוסו. לעניינו חשוב לציין כי לדעת וינינגר היהודים, מעצם מהותם, אינם מסוגלים להקים מדינה.
ד. יהדות ונשיות
ספרו של וינינגר הינו כתב ביקורת אנטי פמיניסטי חריף, וכצפוי ספג על כך המחבר ביקורות רבות ונוקבות (עד היום). ה”יהדות” וה”נשיות” נאמרות פעמים רבות בנשימה אחת, כשתי תופעות דומות: “היהודי הוא זר לרעיון המדינה, ורק המחסור של אני אינטליגיבלי (מאחד – י. ב) הוא הגורם לכל אי סוציאביליות, נשית ויהודית כאחת. היהודים, בדומה לנשים, אוהבים להסתופף ולהתרוצץ זה ליד זה, אבל אין הם באים במגע זה עם זה כיצורים עצמאיים, השונים אחד מהשני, בתוקף אידיאה אינדיבידואלית”.74 בעקבות רוסו והאתיקה הקאנטיאנית הוא ממשיך וטוען: “במדינה, במידה שהיא באמת מדינה, באה לידי ביטוי רק התאחדות של אישיות אתיות לשם תפקידים משותפים”.75 צבי רודי (מתרגם הספר מין ואופי) טוען ש”נעדר (לדידו של וינינגר) באישה הנושא הטראנסצנדנטי של הנפש”.76 מבחינת וינינגר האישה אינה אדם ממין נקבה, אלא אידיאה במובנו של אפלטון, מין שלד פסיכולוגי,77
66 כלומר ביטוי לדמוקרטיה השתתפותית. 67 בהערת שוליים כתובה המילה cite ורוסו מבהיר שאין זה נכון שקריה היא עיר ואזרח הוא בין העיר, ומסביר שהבתים מהווים את העיר ואילו האזרחים את הקריה, עמ’ 26. 68 People שם עמ’ 27. 69 Citoyens, שם, שם. 70 שם שם. 71 הוצאת י.ל. מאגנס תשל”ו. 72 שם, עמ’ 34. 73 שם, שם. מתכתב עם תפיסת המוסר לפי הצו הקטגורי. 74 וינינגר, עמ’ 370. 75 שם, שם. 76 שם, עמ’ 27. 77 ההדגשה שלי.
20