Page 22 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

היהודי השלילי תוך אבחנה בינם לבין יהודי מזרח אירופה (האוסט יודן). בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 החלו חלק מיהודי גרמניה להפוך את האיבה וההתנשאות להערצה, והבנו דמות אידיאלית של “היהודי המזרחי כיהודי השורשי, אותנטי נטוע בתרבותו”. במקביל לכך נולד “היהודי השונא את
עצמו”.84 השנאה היהודית העצמית הוגדרה על ידי אינטלקטואלים יהודים גרמנים כמחלה אשר מתפרצת בקרב יהודים המתחזים למערביים. דווקא מאמציהם של יהודים אלה להדחיק את יהדותם ולהתכחש לה, היא אשר מעצימה את תכונותיהם “היהודיות”, שמגבירה עוד יותר את שנאתם העצמית, וחוזר חלילה.85 את הפרק השני של ספרה מסכמת קמיר במילים הבאות: “בין שנאמץ את הפרספקטיבה הביוגרפית, הפסיכולוגיסטית, ובין שנדחה אותה, אין ספק כי הרצל ברא את הציונות המדינית שלו בדמותו ובצלמו של עולם הדרת הכבוד הגרמני, כפי שהכירֹו בווינה של המחצית השנייה של המאה ה־19”. כאן יש להזכיר כי הלאומיות הגרמנית הייתה אקסקלוסיבית ותוארה כיציאה מההיסטוריה האירופית זו האינקלוסיבית. כך גם הלאומיות היהודית הייתה ועודנה אקסקלוסיבית. לפיכך לא נמצאה דרך להכליל יהודי שהמיר את דתו במסגרת ה”לאום” היהודי, כפי שניסה לעשות שמואל רופאייזן (האח דניאל) בעתירתו לבג”ץ (בג”ץ 72/62).86 האח דניאל ביקש להכיר בו כיהודי מתוקף חוק השבות על בסיס מוצאו, אף שהתנצר והיה לנזיר קתולי במסגרת מסדר הכרמליתים.
ו. משפינוזה עד וינינגר, מוינינגר עד רטוש
בספרו רחב היריעה על ברוך שפינוזה מבהיר ירמיהו יובל: “יש להבדיל בין מה ששפינוזה אומר וחושב על היהדות לבין מה שמבשר ומייצג המקרה שלו ועצם חייו. מצב התודעה הסובייקטיבי שלו עוד אינו מסוגל לתפוס ולבטא את כל מה שמטרים המקרה הקיומי שלו, ועלינו להבחין אפוא בין השניים”.87
הבחנה זו רלוונטיות גם לגבי וינינגר. שפינוזה היה, לדידו של יובל, פילוסוף יוצא דופן בעקבות צאתו אל מחוץ לכל הדתות ההיסטוריות, ובעמידתו כיחיד מול התבונה הכללית ובתוכה. וינינגר המיר את דתו לנצרות הפרוטסטנטית ביום בו הוכרז כדוקטור לפילוסופיה, והוא בן 22 בלבד, אך לשפינוזה לא הייתה “דרך עיונית לבטא את מה שקרה שלו באופן א־קיומי, מבחינה זו הוא הקדים לא רק את זמנו אלא גם את עצמו, חייו הממשיים מקדימים את מצב התודעה שלו”.88 וינינגר הקדים את זמנו בביקורתו את הציונות המדינית, בהכתירו אותה כחסרת סיכוי. התאבדותו הייתה בחירה באחת משלוש אפשרויות שהעמיד לעצמו: השגה נשגבת, צליבה89 או התאבדות. וינינגר האידיאליסט העריך את קאנט, רוסו ולייבניץ, ולגלג על השקפת העולם ההרמונית ־ מכניסטית ־ מטריאליסטית שמצא בהגות שפינוזה, אשר נגדה את ההשקפה הנוצרית (“האל השוכן
83 עמ’ 50 1986 language of the Jews john Hopkins university press 84 עמ’ 50 85 עמ’ 55. 86 יצחק גל־נור, דנה בלאנדר, המערכת הפוליטית בישראל, שנים ראשונות, מבנה מוסדי, התנהגות פוליטית, בעיות לא פתורות, הדמוקרטיה בישראל, כרך ב’, 2013, הוצאת עם עובד המכון הישראלי לדמוקרטיה עמ’ 1051. 87ירמיהו יובל, שפינוזה וכופרים אחרים, ספרית פועלים, 1988, עמ’ 202. 88 שם, שם. 89 מתקשרת עם צליבת ישוע.
22