Page 24 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

את השאיפה להקמת קהילה יהודית נוספת תלה המנשר בגולי הציונות,100 וגרס לפיכך: “אנו מבטחים את כל כובד ההתנגשות עם הציונות, מעומק שורשה עד ראשה, מעל מלוא כוחה וריקבונה, ואנו מבטחים את מלוא השנאה העיוורת והחתרנית והקשחת מצד כל המנגנונים למיניהם – עד חרמה”. על עיקרי תורתו חזר רטוש ב”משא הפתיחה, מושב הוועד עם שליחי התאים (מושב ראשון)” (1944) לאמור: “היהודי והעברי לא יוכלו להיות זהים עד עולם...101 מי שהוא עברי איננו יכול להיות יהודי, ומי שהוא יהודי איננו יכול להיות עברי. כי בן לאומה איננו יכול להיות בן לעדה”.102 103 רטוש שמר בעקביות על עמדתו זו לאורך כל חייו. בריאיון שנכלל ב”ספר השיחות” של אהוד בן עזר: אין שאננים בציון, שיחות על מחיר הציונות,104 הבהיר – “היהדות אינה לאום. ההגדרה הסוציולוגית ההולמת אותה ביותר הוא ה’מילט’ בקיסרות העותומאנית בשעתה... היהדות בתור יחידה עדתית ־ דתית, בתור “מילט” – לא הייתה יוצאת דופן בקיסרות העותומאנית, כשם שלא הייתה יוצאת דופן במסגרת החברה בימי הביניים, חברה שעמדה על העדה הדתית. אין היהדות יוצאת דופן ו’בעיה’ אלא בחברה הלאומית החדשה, העומדת על עקרון הלאומיות”.105 בהמשך הריאיון הבהיר רטוש את מהות היהדות ואת מקום הדת בה: “נראה לי שהגדרת היהדות בתור עדה ותפיסתה בגדרי העדתיות, הן יסודיות ומהותיות, הרבה יותר מאשר כל הגדרה ותפיסה בגדרי דת, שהיא בניין העל שלה. כל מה שיכול או עשוי להתפתח בתוך היהדות, אינו יכול להתפתח אלא בגדריה – איזו עדה, ואם אחרת, איזו דת, ואם שונה. ואילו מה שצמח כאן בארץ בפועל – אם כי עובדה סוציולוגית זו טרם הגיעה להכרה כללית בציבור – הוא לאום חדש. העובדה שרובם המכריע של בני הלאום החדש הזה, העברי, הם מבחינה ביולוגית בני יהודים, אין בה לקבוע שוני ההשתייכות הקבוצתית שלהם, כשם שהעובדה שרובם המכריע של האמריקאים הראשוניים היו צאצאי אנגלים, ופרוטסטנטים, לא היה בה כדי לפגוע בעובדת קיומה וקימותה של אומה חדשה, האמריקאית”.106 מן הראוי להתייחס להגדרת רטוש את הציונות שהמשותף לכל זרמיה שהיא “בעצמו של דבר ניסיון של תשובה בלתי מוגדרת (מ’מרכז רוחני’107 ועד קיסרות) [הסוגריים במקור – י. ב] לשאלה בלתי מוגדרת (שאלת היהדות, הכול לפי התפיסות השונות של השאלה ‘יהדות מהי?’) של קיבוץ אנושי בלתי מוגדר (כלל היהודים לפי התפיסות השונות של ‘מיהו יהודי?’ או חלקים מכלל זה) בטריטוריה בלתי מוגדרת (מפלשתין – ארץ ישראל המערבית, ועד לגבולות מצרים והפרת108)109.” בהמשך הוא מבהיר ש”הציונות היא פרייה של הפזורה היהודית... התפקוד הסוציולוגי האובייקטיבי של הציונות היה למלא את צורכי ההשתייכות של אותן שכבות ביניים יהודיות, לתת לבני העדה היהודית הרגשה של מעיין סטאטוס לאומי בעולם שנתפס בתור עולם של אומות... בפועל היה עיקרו של המרץ הציוני והדעת הציונית נתונים ל’עבודת ההווה’ (בלשון המונחים הציונים), לאישושם של חיי הפזורה הטבעיים של היהדות. הקשר לארץ ישראל חייב אותה רק להשתלט במלוא מידת האפשר על
100 ה”עליות” לארץ ששינו כל הזמן את הרכב אוכלוסייתה. 101 לעומת רטוש, גרסו הילל קוק, יוסף אגסי ואחרים, כי אדם יכול להיות עברי (ואחר כך גרסו – ישראלי) וגם יהודי. 102 בתקופה העותמאנית היו מוכרים בארץ שבעה מילטים, כלומר עדות אתניות דתיות. 103 “משא הפתיחה, במושב הוועד עם שליחי התאים (מושב ראשון):” עמ’ 4־5, מתוך ארכיונו של אהרון אמיר במכון גנזים. 104 הוצאת עם עובד התשמ”ו. 105 שם, עמ’ 253־254. 106 שם, עמ’ 256. דומה שהוא הפנים מה שאחר כך כתב בנדיקט אנדרסון בספרו הידוע על הלאומיות. 107 הכוונה להשקפת אחד העם. 108 הכוונה להשקפות ישראל שייב אלדד כפי שביטאם בכתב העת “סולם”. 109 שם, עמ’ 257.
24