Page 74 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

שלא נרשמו ברישום האזרחים לבחירות בכנסת לקבל אזרחות ישראלית, בעת שישנם כ-100 אלף ערבים בארץ, כולל עשרות אלפים באזור המשולש. הוא דרש איחוד משפחות הערביות בארץ והחזרת הפליטים הערביים במסגרת חוק השבות"285. במילים אחרות, רוב הערבים במדינה היו חסרי אזרחות, והרציונל לכך שכבר הוסבר נעוץ בתפיסת בן גוריון, שאין להכריז על גבולות המדינה בשל השאיפה להשתלט על שטחים מה "מדינה הערבית"(לפי החלטת האום 181), אך תוך כינון מדינה דמוקרטית של כל אזרחיה, המחייבת גירוש אוכלוסייה שתהפוך "המדינה היהודית", למדינה עם רוב יהודי וכמה שלפחות מיעוט ערבי גדול. טובי עומד מציין ש"ידוע שמספר רב של אזרחים ערבים בשטחי הממשל הצבאי, ובעיקר בגליל, לא הופיעו ברשימות הרישום. אף על פי, שהם מתושבי הכפרים שנפקדו .ברוב הכפרים הערבים היו פקידי מחלקת הרישום משאירים מספר אזרחים מלי למסור להם תלושי רישום במידה מספקת או מסיבות טכניות אחרות. ידוע כמו כן שתושבי כל הפרים שנרשמו לאחר השלושים בנובמבר 1948, טרם קבלו עד היום הזה פנקסי זיהוי אזרחיים תמורת תלושי הרישום שבידיהם". מדובר על שיבושים המפרים את מהת הבחירות הדמוקרטיות, מה עוד שטובי מדבר גם על מאות אזרחים (שטרם היו) ערבים שגורשו אל מעבר לגבול תוך שהוא מציין ש"מספרי התלושים שלהם שנקרעו בשעת הרחקתם, או שטרם נמסרו להם ע"י מחלקת הסטטיסטיקה". הוא מציין את הכפר הידידותי אבו גוש שבו 120 נשים זקנים וטף ספגו מכות וטרור במסגרת מבצע "סריקה" ועומד על תופעה חמורה מבחינת הממשל הצבאי ש"איננו מרשה עתה להחליף את תלושי הרישום שבידיהם בפנקסי זיהוי אזרחים, מטעם משרד הפנים". על חומרת המצב ניתן ללמוד משורות הבאות: "במג'ד אל כרום ובשאר הכפרים בגליל, למשל, לקחו פקידי המושל הצבאי בעכו ובחזרה את כל תלושי הרישום ולא החליפום בפנקסי זיהוי אזרחים. בעלי התלושים הוכרחו לעבור בפני גייס של חוקרים, ולאחר מכן ניתנו להם רק תעודות זיהוי צבאיות המרשות להם רק מגורים זמניים בישראל, ואשר יש לחדש את תקפן כל שלושה חדשים (כלומר מעמד של תושב ארעי-י.ב.). באותה פעולה נוקטים פקידי הממשל הצבאי בגליל, ואוי לו למי שמסרב למסור את תלוש הרישום. הוא מעמיד את עצמו בפני עונש חמור, כגון שלילת זכות התנועה והעבודה ואפילו בפני מכות ומאסר". כמו כן מציין טובי תופעה של מעצרי צעירים כשבוי מלחמה צעירים שלא השתתפו בשום פעולה מלחמתית, שגם לא זכו להחלפת תלושי הרישום בפנקסי זיהוי וקיבלו תעודות זיהוי צבאיות וקובע שכך נוצר סטאטוס של מי שנתונים לחסדו של הממשל הצבאי כש"שביעות רצונו מהם ומנטיותיהם הפוליטיות ומהארגון המקצועי שאליו הם משתייכים ומהעיתון שהם קוראים – היא הקובעת בחידוש תוקפן של התעודות הזמניות, אשר לפיהן יושבים אותם אזרחים במולדתם". מדובר בטענות חמורות המטילות צל כבד על כשרות הבחירות הללו כבחירות דמוקרטיות. בנקודה זו חשוב לציין שב-30 ליולי 1951 נערכו הבחירות לכנסת השנייה, ובאותם תנאים של העדר אזרחות! עיתון דבר מיום 6.3.52 ידע לספר שהתקבל הנוסח הסופי של חוק האזרחות שהוכן בוועדת משנה בראשות קליבנוב מ"הציונים הכללים" ועמד על כך ש"ביחוד אושר הסעיף המעניק את האזרחות לאלה שהיו ערב הקמה המדינה נתינים ארץ – ישראליים ושנרשמו ב- 1 במארס 1951 כתושבי
285 “חוק האזרחות אושר בקריאה ראשונה”, הבוקר מיום 11.7.1950. 74