Page 86 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023
P. 86
מאמר בשם “מיהו ישראלי?” (הוקדש להגותו של המשפטן אביגדור לבונטין), ובו נאמר בין השאר: “בסוגיית היסוד של הזהות העצמית, כלומר של ה’דיכוטומיה’, השוני, או הניגוד שבין הישראלי ליהודי – עמדתו של המחבר ברורה וחותכת. לא די שאין אלה מושגים חופפים בעיניו, אלא שהם נבדלים מהותית. לכן אין טעם לעיסוק בעיסוק הטרחני בשאלה ‘מיהו יהודי’ ומן הראוי ללבן את השאלה
האחרת, הקובעת באמת: ‘מי הוא ישראלי.”301
לבנון
אורות וצללים אפשר למצוא בפועלו של אהרן אמיר ביחס ללבנון. בצד התייחסות ריאליסטית לנעשה בה, הייתה בו גם נטייה להפריז באהדתו לעדה הנוצרית שם עד כדי הפיכתה לאידיאולוגיה. על בשיר ג’ומייל הוא כתב טרם מינויו לנשיא לבנון (כהונה שנמשכה כשלושה שבועות בלבד ונקטעה ברציחתו): “מגולם בו צירוף לבנוני אפייני לאידיאליזם ואופורטוניזם, קוסמופוליטיות וקרתנות... פינוק וקשיחות... איננו שליט בובה. אין הוא בובה ישראלית, גם לא אמריקאית. ודאי שאיננו בובה סורית או סעודית. הוא אדם שאפתן, דעתן, פתלתל וקשה עורף... הרי הוא גיבור עממי, השואב הרבה מכוחו מחיבתם והערצתם של בני הנוער והמוני העם.” אהדתו של אמיר כלפי הנוצרים בלבנון היא ברוח רעיון “ברית קדם” של הכנענים עוד מראשית דרכם, אשר תמציתו היא “ברית מיעוטים” במזרח התיכון בין בני האומה העברית, לבנון (כאשר היה בה רוב נוצרי) והדרוזים בהר הדרוזים שבסוריה. אך בשנות ה־70־80 לבנון הרב דתית חפנה אפשרויות אחרות לשיתוף פעולה, כמו למשל עם השיעים ממפלגת אמל. אך עבור אמיר, בחירת ג’ומייל לנשיא לבנון הייתה המהלך היחיד הרצוי לישראל: “במידה ידועה אפשר לומר שבחירתו מכתירה את המבצע הישראלי בכתר של לגיטימיות מבחינה לבנונית. על כל פנים, דרכו שלו אל התהילה והעצמה הייתה פועל יוצא מההשקעה ישראלית כבדה ומתמשכת – אם גם סמויה מן העין בעיקרה, רצופת חתכתים ותנודות והרפתקאות – בחימושו ובמימונו של מאבק להצלת ייחודית וחירותה של לבנון... באותה מידה גם אפשר שלא נגזים אם נאמר ששלומה ועתידם של לבנון ונשיאה כאחד מותנים כיום ברצונה הטוב של ישראל, במעורבותה, בערבותה. קשרי גומלין איתנים ופוריים עם ישראל עתידים להיות יתד נאמן לביטחונה של ארץ הארזים, חישוק לאחדותה, משען לריבונותה, מנוף לגדולתה. הם גם עשויים להיות, אולי לאחר תקופת מעבר כלשהי, מכשיר יעיל ביותר לחיזוק ולהעמקתם של קשריה אל החשובות והעשירות שבמדינות ערב.”302
אמיר דגל במדיניות פרו נוצרית בלבנון במשך שנים קודם מלחמת לבנון. במאמרו “לבנון: חובות נמחקים, הקרן נשמרת” (6.9.1981) כתב על השותפות עם הכוחות הנוצריים בלבנון: “במשך הזמן עשוי הוא (בשיר ג’ומייל – י”ב) אפילו, באופן פרדוכסלית קמעה, להוסיף את משקלה של ה’אופציה’ הישראלית ועל תכנה המהפכני, ומתוך כך להוסיף חיזוק למעמדם של בשיר, פקודיו ועמיתיו בתהליך המשא והמתן...ישראל לא התרוממה לגובהן של ההזדמנויות שזרמו לה מכוח מעורבותה במאבק הלבנוני. היא לא השכילה לפתח את ממדיה הרעיוניים הרוחניים והתרבותיים של שותפות הגורל הישראלית הלבנונית. היא התנזרה כמעט לגמרי ממצוי האהדה שעוררה בחוגים רחבים ורבי השפעה
301 “מיהו ישראלי? מתוך אני בשלי, עמ’ 241. 302 “עם בשיר” מתוך ארכיונו של אמיר בספריה הלאומית
86
