Page 10 - 1973 משא קטלוג
P. 10
על התערוכה/מדברי האוצרת
התערוכה "1973 – יומן משא" מציגה את עבודותיהם של ״לוחמים-אמנים״, שחוו את אימת מלחמת יום הכיפורים ונושאים בליבם פצע פעור שמסרב להגליד; עדות חזותית למסע, שהחל באוקטובר 1973, וממשיך כ"משא יומי" מאז ועד היום – חמישים שנה. לאחר חמישים שנה למלחמה הקשה והמדממת שפרצה ביום הכיפורים, התערוכה הוקמה במכוון בכדי להכיר, להוקיר ולהשמיע את קולם של אותם לוחמים ששרדו פיזית את המלחמה, שמבקשים לפרוק את סיפורם האישי מהמלחמה והם חדורי שליחות ומטרה להעביר מדור לדור את מורשת המלחמה שחוו באמצעות השפה החזותית. בניגוד לתיעוד אסטרטגי, צבאי ומדיני, הנהוג בהיסטוריוגרפיה של אירועי מלחמה, המטרה המוצהרת של התערוכה היא להציג תיעוד של מלחמת יום הכיפורים מנקודת ראותו של הפרט היחיד בלב המלחמה – של הלוחם מהשטח; זהו תיעוד, שאינו מכליל כמו תיעוד היסטורי רשמי, אלא מעין "היסטוריה מלמטה", המתחילה באדם שחווה על בשרו את הטראומה שבמלחמה, את ההרואיות של
חבריו לקרב לצד אובדנם, את הדיכוטומיה שבין החובה למולדת, למשפחה ולאידיאולוגיה הציונית, לבין ערכים הומניים-מוסריים, שנוגעים בפגיעה בחיי אדם – חבר או אויב. בכך, חלק מרכזי של התיעוד הוא של מהלכים נפשיים, אישיים וקבוצתיים, כגון טראומה, צער, אובדן וחרדה, שקיבלו ביטוי חזותי ושהייתה להם השפעה מתמשכת במהלך חמישים השנים שחלפו. הבחירה בתערוכת אמנות פלסטית נובעת מהנחת היסוד, שלפיה – בידי היצירה הפלסטית לשמר את כוח החיות של החוויה הראשונית, כמו גם לספק לעוסקים ביצירה מקלט ומעוז בחיכוך היומיומי עם זיכרונותיהם במהלך השנים. מלמדים על כך האמנים המציגים בתערוכה, בין אם עסקו באמנות בטרם קרב, ובין אם החלו לעסוק ביצירה לאחריה, רובם ככולם מעידים על נקודת מפנה שחלה בחייהם בעקבות חווית אש הקרב – מעין לידה מחדש לפעילות אמנותית אינטנסיבית, שמאפשרת להם להתמודד עם החוויה/אירוע החיים שעברו. באופן פרדוכסלי, רק הפעילות האמנותית מאפשרת "לנצח" במלחמה, שכן היא חוויה, שבאמצעותה אפשר בו בזמן גם לזכור וגם לעצב את הזיכרון בצורה של קתרזיס בונה. עבור היחיד והכלל, החוויה האמנותית מאפשרת להשריש בתודעת הצופה את מודעות המלחמה על גווניה המרובים – דיכוטומיים, מזוויעים, מרטיטים, לא-אנושיים, בחוויה האוניברסלית של החיים בארץ ישראל, ובו בזמן לאפשר את עיבודה.
8
