Page 12 - 1973 משא קטלוג
P. 12
עבודות הצבע בתערוכה הן ברובן הדים אקספרסיביים של סצנות מהקרב, פרי תמונות זיכרון וסיפורי קרבות ספציפיים, שנחרטו במוחם של המציגים ביום הקרב ומומשו על-ידם במהלך השנים – ציורים סמי-ריאליסטים, שמובעים בחלקם בשפה ציורית- אקספרסיבית וחלקם בשפה תיאורית-נאיבית. במקביל, ניתן לצפות בתערוכה בציורים היסטוריים-מחקריים של אירועים ממוקדים. הנטייה הרווחת של הפעילות הפיסולית בתערוכה היא להתייחס למסרים מחאתיים וטראומטיים של המלחמה. חלק ניכר של הפסלים מלקטים חומרי גלם אותנטיים ליצירתם מהסביבה בה לחמו – אבן, ברזל ושרידי מתכת – ומעבדים את יצירתם ברוח חוזקותיו, פגמיו וזיכרונותיו של החומר שמצאו, כשאלו משקפים הלכה למעשה את הלך-רוחם ומחשבותיהם.
אחרים מאנישים את החומר – חמר – ויוצקים לתוכו את המגע הפיזי של זיכרונותיהם, בעיקר הנפשיים.
בית יד לבנים בנתניה, שבו הוקמה התערוכה, אמנם אינו מיקום מוצהר להצבת תערוכות אמנות, אולם דווקא מיקום זה מדגיש ומסלים את המוטיבים התוכניים והרעיוניים שמאחורי הקמת התערוכה – מלחמה נגד השיכחה, הנצחת הנופלים ותקומת הארץ.
בשילוב הייחודי בין ההנצחה הקיימת במקום לבין אמנות הקשורה לתיעוד ולזיכרון, התגבשה התערוכה כיחידת אמנות כוללת – כמיצב טוטאלי מותנה מקום, והנרטיב האוטוביוגרפי של המלחמה מתעשר ברבדי התבוננות קולקטיביים.
שיטוט בתערוכה
התערוכה פרושה על-פני כל המרחב הארכיטקטוני הייחודי של בית יד לבנים בנתניה – מבנה אליפטי בן שתי קומות וקירות ביניים. אלגורית, התערוכה מזמינה את הצופים לשוטט במרחבי שדות הקרב של מלחמת יום הכיפורים.
בלובי הכניסה לבניין מציגות העבודות את הנרטיב של התערוכה – יומן מסע / משא – כמעין יומן יצירות שמקלידים האמנים, לכאורה,באמצעות'ֶרִדי-ֵמייד'שלמכונתהכתיבההשרופה,שמצאגדאולמןבמדברסיני.השיר"אלוהימיכלאנג'לו"מספרעל בחירתו המודעת של דודו פלמה לעסוק באמנות על פני עיסוק במלחמה. ציורו הסוריאליסטי של עודד בקמן מתאר את הצמא
10
