Page 13 - 1973 משא קטלוג

לחיים או את הריק הנפשי בעת ציור נוף העמק הישראלי. ועוד במבואה – רישום אותנטי של גד אולמן מרגע שיחות השלום בקילומטר ה-101 – ה'טוב' היחיד שיצא ממלחמת יום הכיפורים. בקומה העליונה מתארות העבודות רגעים של אירועי המלחמה. קו דמיוני חוצה את האולם האליפטי באמצעות שתי עבודות מחאה של אליעזר רוזן ופנחס ברק, ומפצל את הקומה לשתי גזרות הלחימה. בחלק הצפוני של המבנה, עבודות שנעשו על-ידי הלוחמים בגזרה הצפונית של המלחמה – הקרבות ברמת הגולן, עמק הבכא והחרמון, ובחלק הדרומי של הקומה, תיאורי קרבות מהגזרה הדרומית – הקרבות בסיני וחציית התעלה. האירועים המתוארים הינם בעלי נוכחות סיפורית-פיגורטיבית ומותאמים לזיכרון ההיסטורי הרשמי, אלא שהפעולות האמנותיות, שמשתמשים בהן האמנים בעבודתם, מתמקדות בעוצמת חווית האירוע, העוברת טרנספורמציה לאנרגיה אמנותית. כך, למשל, עודד בקמן ושוקי זהבי מציירים בסגנון נאיבי את הלחימה בציר 'טיפה/מחזה', או את הטמנת המוקשים בעמק הבכא (בהתאמה), בעוד שסידור כהן מספר את סיפור הקרב ב"סרפאום" במיצב פיסולי פיוטי, רווי פריטים ועמוס סמלים. קובי לפיד
11
משתמש במשיכות מכחול אינטנסיביות לצד שכבות צבע רוויות בכדי לבטא את המורכבות ההרואית של הלחימה בסיני.
בקומה התחתונה, היא אולם ההנצחה של בית יד לבנים, מוצבות עבודות אמנות המתייחסות לנפש ולרוח, לכאב ולגעגוע, לפחד בזמן הלחימה, לפגיעות הפיזיות ולדילמות האנושיות, שבהן לכוד הלוחם בלב הקרב. באולם זה ניתן לצפות בקטעי כתיבה ושירה של האמנים, שהודפסו בהגדלה בכדי להעניק להם מבע חזותי פלסטי, לצד ציורים מופשטים של תהומות הפחד, הן באוויר והן
ביבשה, ולצד פסלים פיגורטיביים של חלקי גוף. כל אחת מהעבודות מציגה פן אחר של סדק ושבר.
אמנות ומלחמה
הקוד האוצרותי של בחירת האמנים ויצירותיהם לתערוכה "1973 – יומן משא" היה עצם השתתפותם בשדה הקרב, ובכך הוא מעניק חשיבות וקדימות לעוצמת חווית ההשתתפות בפועל, כזו שיכולה להמחיש בצורה החזקה ביותר את אחת מהמלחמות