Page 10 - 1943 הילל קוק

הארגון הכירה בוודאי את הספר, עם רעיונותיו המורכבים, שלא נותחו עד תום, והילל לא שכח אותו כנראה עד אחרית חייו. חשוב לציין את שם הספר, "מדינה עברית," מאחר שהמונח עתיד היה להפוך נושא לוויכוח אינטלקטואלי בתנועה הציונית. יש כאן נקודה אחת ברורה: הילל נסחף למערבולת, ומערבולת זאת הביאה אותו למרכז הדיון היהודי הפומבי בעבר, בהווה ובעתיד, בשאלת סוג מדינת הלאום שהיהודים רוצים להישלט על ידה. עם האתגרים הרבים שהאצ"ל התמודד איתם נמנתה ההגנה הפעילה על יהודים בארץ ישראל, והרצון להביא לכאן פליטים יהודים מאירופה למרות איסור השלטונות הבריטיים. הארגון החליט להביא אנשים לארץ ישראל באופן בלתי חוקי. כאן אפשר לראות נקודת מפנה נוספת בחיי הילל. הוא יצא את ארץ ישראל והגיע לוורשה כנציג האצ"ל, ומשם המשיך לפריז ולונדון, עד שהגיע לארה"ב. מה בדיוק עשה הילל באירופה? אני לא לגמרי בטוח. רשמית הוא נשלח לתכנן עליה בלתי חוקית לארץ ישראל ולרכוש תחמושת לארגון. מה שידוע לי הוא שבשהותו באירופה שוב התחולל בחייו מהפך רציני וטראומתי. הכרת המצב באירופה, עליית היטלר, וסבל היהודים כתוצאה מכך, פקחו את עיניו. שאלת התגובה לאירועים המתחוללים על יהדות אירופה הפכה למוקד חשיבתו ולפרויקט שעתיד לרדוף אותו שנים רבות. מאחר שהיה חבר ילדות של דוד רזיאל, ומבכירי מפקדי האצ"ל, חשוב לדעת מה הילל חשב באותם ימים. לרוע המזל, הילל לא אהב לכתוב, ולבטח לא כתב את זיכרונותיו. למעשה הוא כמעט לא כתב דבר על חייו, אבל בהזדמנויות שונות בחר לשוחח ולהסביר את רעיונותיו מילולית, וחלק משיחות אלה השתמרו בהקלטות שמורות באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא דיבר עם אנשים רבים בחייו, כמה מהם, אני בטוח, התרשמו, אחרים כנראה לא הבינו אותו מעולם, היו מי שניסו לכתוב על אודותיו, ולמרות זאת הוא אינו מוכר היום בחיי יהדות ישראל או ארה"ב. היכרותי האישית עם הילל, החלה בסוף שנות השבעים בניו יורק. הפגישה איתו היתה אירוע מכריע בחיי, בפרט באותן שנים. בדיוק סיימתי לימודי תואר שני, והתחלתי בלימודי דוקטורט, לכן פגישתי איתו בניו יורק היתה הלם אמיתי עבורי. הוא היה מתוסכל מאוד, מבולבל, זועם ומותש לחלוטין. במשך כמה שנים שוחחנו מדי פעם על היסטוריה, על אנשים ועל עתיד ישראל, או מה שאנחנו כינינו, עברה המשתנה
תכופות של ישראל.
הילל קוק הגיע לארה"ב בתחילת 1940, ויצר קשר עם שמואל מרלין, שהיה מקורב מאוד לז'בוטינסקי שחי עדיין, ועם חברי אצ"ל אחרים שהגיעו לשם שנה אחת לפניו. הילל ומרלין שכרו דירה בניו יורק. שנת 1940 היתה מעניינת מאוד בארה"ב, שלא היתה מעורבת עדיין במלחמה באירופה, לפחות לא באופן גלוי. יצחק בן עמי ראשון חברי האצ"ל שהגיע לארה"ב ייסד בה את ארגון "הידידים האמריקנים של פלשתינה היהודית." חשוב להדגיש כאן שארה"ב היתה מקום בטוח ליהודים, שלמרות כל הקשיים שפגשו, שגשגו, ומצאו בה את ה"גאלדענע מדינה," המדינה המוזהבת. יהודי אמריקה היו עסוקים; הם היו מעורבים בתעשיות שונות, לרבות תעשיית הבידור וכל מה שעולה בדמיון, לרבות העולם התחתון של ניו יורק. ארגון האצ"ל נחשב לכאורה מבחינות רבות חלק מהתנועה הרוויזיוניסטית, אבל האמת היתה שהוא לא פעל כך: הם אמנם העריצו את ז'בוטינסקי, אבל העדיפו לפעול על פי דרך חשיבתם העצמאית בארץ
ישראל ובניו יורק. 8