Page 11 - 1943 הילל קוק

9
מבחינה היסטורית, עלינו לבחון את האצ"ל כתוצר לוואי של חיים ילידיים בארץ ישראל, תופעה ייחודית משויכת לדור צעירים יהודים שגדלו בארץ ישראל תחת שלטון המנדט. הארגון היה מורכב מאנשים עצמאים מאוד, קבוצה שהתמסרה לרעיונותיה, חלומותיה ותקוותיה הייחודיים והילידיים. נכון גם שהאצ"ל הודאג מהמצב באירופה, מהאסון הנורא שהתחולל שם. הם שיגרו לשם צוות לקידום עליה בלתי לגלית לארץ ישראל, שהילל היה חבר בו, הרבה לפני שהסוכנות היהודית החלה לטפל בכך. זה לא היה הנושא היחידי שהארגון עסק בו כאשר הילל נשלח לאירופה. קרוב לוודאי שהוא היה מעורב בסוגיות אחרות, רכש תחמושת עבור האצ"ל וגיוס אנשים לשורותיו. בהתחלת 1939, כאשר המצב באירופה הפך בלתי נסבל, הילל עזב ללונדון, שאליה הוא הגיע זמן קצר לפני פרוץ המלחמה באירופה, בספטמבר 1939. כיצד התאפשר לו להיכנס לארה"ב בחודשים הראשונים של שנת 1940, איני יודע. אני משער שהוא עשה זאת בעזרת קשרים שפיתח בלונדון. מכל מקום, הסיוט הנמשך באירופה רדף אחריו גם לארה"ב, ועיצב את עולמו. זה היה המשך של מה שהעסיק אותו כאשר עזב את ארץ ישראל בשנת 1937, ועלי לשער שהעיסוק בעליה בלתי לגלית, ההיבט האנושי של המצב, היה בוודאי טראומתי עבורו. המציאות הפשוטה היא, שאלמלא מהגרים אלה, הארגון לא היה מסוגל להיפטר מהבריטים בארץ ישראל. אלה שהובאו על ידי האצ"ל היו כנראה מועמדים מרצון להצטרף לארגון, ואחדים
עשו זאת בסופו של דבר.
זמן מה נדרש להילל להתארגן בארה"ב, ורק אחרי מות ז'בוטינסקי בקיץ 1940, הוא החל לפעול באופן שונה. כפי שציינתי קודם, מערכת היחסים בין ז'בוטינסקי לארגון לא היתה בדיוק מושלמת. מותו הפתאומי של ז'בוטינסקי היווה אור ירוק להילל לעבוד עצמאית, שחרר אותו מצלו של המנהיג ומהשפעתו, ואפשר לו לחפש את דרכו. בשנים הבאות ז'בוטינסקי נמצא תמיד במחשבתו של הילל, אבל הוא עשה דברים באופן שונה מעט מכפי שז'בוטינסקי היה כנראה
עושה.
אחד מהפרויקטים הראשונים שהילל החל לקדם ברצינות היה ניסיון להקים צבא יהודי שיילחם בגרמנים. רעיון הצבא, או בריגדה, שתילחם לצד הבריטים לא היה חדש. הרעיון בדבר כוח לחימה יהודי התממש במלחמת העולם הראשונה, אחרי שז'בוטינסקי שכנע את הבריטים לגייס גדוד כזה, וכך חיילים יהודים, נהגי פרדות, לחמו לצד הבריטים נגד הטורקים. עקרונית, רעיון הקמת צבא יהודי היה הגיוני ממגוון סיבות. המצב באירופה החמיר, בפרט עבור היהודים. אם יוקם צבא כזה, בתמיכת הבריטים או האמריקנים, הוא היה מהווה כנראה מקור גאווה ליהודים,
ובה בעת מעורר אולי את מודעות ואהדת הלא-יהודים למצבה הנורא של יהדות אירופה.
באותה עת הילל השתמש כבר בכינוי פיטר ברגסון, שאימץ שנה קודם לכן, כנראה כדי להגן על שם משפחתו ועל הרבנים החשובים שנמנו עמה. עבודת שכנוע האמריקנים לתמוך בהקמת צבא יהודי עוררה עניין בקרב יהודים וגם לא יהודים אחדים. אבל ממשלות ארה"ב ובריטניה לא התרשמו ממנה ופשוט דחו את הרעיון. אני סבור, שכאדם צעיר, תוך כדי עבודתו על הפרויקט, הילל התחיל להבין ולהפנים את האפשרויות והמגבלות של ארה"ב. העבודה הפוליטית על הפרויקט היתה צריכה להיעשות בוושינגטון, לכן הוא נסע הלוך ושוב בין ניו יורק לוושינגטון. בעיר הבירה הילל הכיר אנשים ופיתח יחסים פוליטים, תכונות שלא הביא איתו מארץ ישראל.