Page 157 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר

כמו בסוף כל ערב - קמו האנשים ללכת. גברת כהן עמדה לטלפן לנהג שלה, שגר איתם בוילה בסביון - מרחק חמש דקות נהיגה. בהתקף אבירות בלתי נשלט, ודי טפשי, מיד תבין למה, הצעתי שאני אקח אותה הביתה. הרי זה לא רחוק- סביון, היא עיירה לא גדולה. היא הודתה לי, והמשכנו, לכמה דקות, לדבר עם האורחים, שהתפזרו להם לאיטם, עד שנשארנו, אני והגברת, עם המארחים, לבדנו. יפה. נפרדנו גם מהם, וצעדנו, לאיטנו, לכיוון המכונית שלי. נכנסנו, נחגרנו, והתחלתי לנסוע. דקה, שתיים, שלוש-הגענו לצומת- אחת הצמתים של סביון- ושאלתי- פה ימינה? כן, היא ענתה. כן. המשכתי- והגענו לצומת נוספת- מה פה? שאלתי, ימינה? כן, היא אמרה, אם אתה רוצה, אתה יכול ימינה. ואולי שמאלה? - שאלתי. כן, היא ענתה, אם אתה מעדיף שמאלה, אז שמאלה, אני לא ממהרת. מה שנוח לך. ולאן אנחנו נוסעים?, שאלתי הביתה, היא ענתה, לבית שלי. איפה זה, הבית שלך, שאלתי, הבית שלי, היא ענתה, זה איפה שאני גרה. כן, עניתי בחביבות, והכתובת- אוה, היא אמרה, זה הנהג יודע. לבד. לא צריך להגיד לו. הוא יודע בדיוק. תמיד! בכל זאת, שאלתי, איפה את גרה? אז ככה, היא אמרה, אם תביא אותי לבית, אני אדע בדיוק שזה הבית, ויש לי גם מפתח! ואם לא, שאלתי, קצת מבוהל, והסתכלתי בפחד במד הדלק במכונית- אז נטייל עוד קצת, בסביון. מקום יפה, לא? התפתח מאוד בזמן האחרון. נפלה דממה מסוימת, והיא הוסיפה- אם תעבור על יד הבית, אני אכיר אותו מבחוץ, ואגיד לך לעצור, ואני ארד. לקח לי זמן להבין, שהגברת – ואני- לא יודעים איפה היא גרה. אבודים בסביון. היא מסרה עוד אינפורמציה- אם מביאים אותה לבית לא שלה- היא תיכף יודעת שזה לא הבית שלה. לפי הפיז’אמות של השכנים. לקח לי זמן קצר להבין, שאני עומד לבלות לילה על הר קרח בסביון, עם גברת כהן, שעייפה, כמוני, ושנינו רוצים לישון- אבל רק אני יודע איפה אני גר. יצאתי לדרך חדשה, לפני שגם זה יהיה מאוחר- ישר לביתם של ידידי, יעל וטוביה לשם.
157