Page 158 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 158
הייתי צריך לצלצל שעה ארוכה, כמו שאומרים בספרות, כדי להעיר אותם. זיהיתי את מצבם בנקל, לפי הפיז’מות- הם כבר הלכו לישון, כי הם לא היו צריכים לנסוע לבית שלהם. סיפרתי להם, שהגברת אינה יודעת איפה היא גרה, והדלק במכונית כבר על חצי טנק, ושנינו רוצים לישון. הם טילפנו- מתוך נימנום של אדם שהעירו אותו ללא סיבה, לנהג, שאכן ישב וחיכה לטלפון הגואל- כדי שגם הוא, המיסכן, יוכל ללכת לישון. הוא הגיע, מחייך, מבסוט, והכניס את הגברת למכונית. הוא הציע, שאסע אחריו, כדי שאלמד את הדרך- והסברתי לו, שבנסיבות המיוחדות של המקרה, זה לא אקטואלי- ובטח לא דחוף הלילה. נעשה את זה, אבל בלילה אחר. ונפרדנו. הלכנו כולנו לישון. שבוע אחר כך, ביום רביעי, נפגשנו שוב. לא היא, ולא אני, העלינו את האפשרות שאקח אותה- וזה באמת לא קרה. לא כל טעות צריך לעשות פעמיים. יש אנשים שהתחתנו רק פעם אחת!!! נו, אתה אומר, והאבא שלי, מה אמר? סיפרתי לו, ושאלתי, - מה דעתך, יא באבא? אמר לי, יא איבני, יש פתגם, שאומר, בערבית, ג’אנן נפסאק וקל פלאו- לאמר- תעשה את עצמך משוגע, אבל תאכל אורז. אמרתי לאבא- לא הבנתי. אז אני יזביר לך, אמר אבא. אתה רק שיגעת את עצמך, ולא אכלת אורז! אבל היה לך התלמדות. כן, שאלתי, מה ההתלמדות? ההתלמדות, אמר אבא, שאם אתה רואה זקנה, מה שעומדת לבד על המדרכה, לא מוכרח דווקא אתה לעביר אותה ת’כביש!! מקום סכנה אל תעמוד – ביחוד לא עם זקנה! למה לך לתערבב?! אבא לא היה בטוח שהבנתי, והוא הוסיף-- למה, לא נשארו אנשים מה שיסתובבו בחושך בסביון?? רק אתה נשארת? נזכרתי בסיפור, בו שאל מדריך הצופים את החניכים- איזה מעשה טוב עשית היום, וכולם, ענו- העברתי זקנה את הכביש. עשרה ילדים העבירו זקנה אחת את הכביש? למה כל כך הרבה? הילדים ענו- כי היא לא רצתה!
וסלאמה עליכום!!!!
158
