Page 26 - 932
P. 26
יובל למצפור ערד
לרגל חגיגות יובל שנים לבניית הפסל "מצפור ערד" ,תיפתח מחר (שישי )8.12
תערוכת היובל למצפור ערד במרכז לאמנות עכשווית ,בנוכחות הפסל יגאל
תומרקין .לאורך השנים צילמו וכתבו תושבי העיר על הפסל .הנה כמה מהם
צילום:ויויאן גריס
אורן עמית ירדן ועומר הלפרין אלונה וייס
במבט ראשון עניין אותי הפסל ׳מצפור׳ ,כי הוא הזכיר לי סבא וסבתא שלנו ,אבינועם וציפי יניר ,היו ממקימי ערד מבנה הבטון הגדול הזה ,המוצב על גבעת חול ,הוא אתר
חללית או אובייקט פיסולי שלקוח מסרטי מדע בדיוני של וגרו בה עד לפטירתו של סבינו בשנה שעברה .המצפור מרכזי בחייהם של תושבי העיר .הוא מדורת שבט ,קאנון
שנות השישים .כשלמדתי קצת על ההיסטוריה שלו ,גיליתי הוא מקום שאנו מכירות כל חיינו .בכל ביקור בערד לאורך משותף .אמנות ציבורית שהופכת למרכיב חשוב בזהות
כמה אנקדוטות מעניינות :הפסל נבנה במקור כמבנה בטון השנים ,תמיד הלכנו לבקר במצפור בשעת אחר הצהריים .המקומית.
חשוף ואפור ,אבל נצבע עם השנים כדי להסתיר כתובות ראינו והיינו עדות לשינוי שעבר ,ושנצבע בצבעי כחול לבן .בלילות הראשונים שלי בערד ,שש שנים אחורה סך הכל,
הפסל היה המקום החשוך ביותר בעיר .ה-מקום לראות גרפיטי ,לכלוך והזנחה כללית .כמה שנים לאחר שנצבע
לראשונה (באישורו של תומרקין) ,הוא שוב כוסה בשלל הפער בין הפסל לבין המקום בו הוא ממוקם -מדבר כוכבים ,וים ,וארץ אחרת.
כתובות ,אבל העירייה כנראה התייאשה מלתחזק את יהודה ,תמיד סימל עבורנו דבר פנטסטי ,שקורא תיגר על אחר כך שמו זרקורים גדולים להאיר את הפסל ואת המדבר
הפסל והוא נשאר מוזנח לעוד כמה שנים ,עד שתושב המציאות .הצורניות העתידנית שמדמה תעופה ומשקיפה שסביבו .לא אהבנו את זה :האור היה כוחני וכואב .כתבנו
מקומי לקח יוזמה ,קנה כמה דליי צבע וצבע אותו שוב .על אזור בתולי שתמיד מצליח להציג נופי בראשית .לרוב ,מכתבים לאגודה למניעת זיהום אור .בחושך ,היה הפסל
כשהגעתי לצלם את הוידאו ׳נשיקה לפסל׳ ,גיליתי להפתעתי
ארמון פלאי לבן ובוהק באמצע מדבר הלילה. כאשר היינו מגיעים אליו ,הוא היה ריק ממבקרים .נוצרו ששתי הכנפיים של הפסל נצבעו בכחול -כנראה לכבוד
בליל מטאורים היינו צריכים לחסום את הגישה לשביל כדי סביבו רגעים פרטיים וזיכרונות משפחתיים רבים .הורינו יום העצמאות .כשפסל בסדר גודל כזה ממוקם במרחב
לכבות את הזרקורים האלה ולתפוס כוכב נופל בחושך.
ירח מלא ,בקיץ שעבר .הגיעו מוזיקאים לנגן לצד הפסל הציבורי ,בד״כ יש פיקוח קפדני לגבי מה אפשר או אי אפשר נישאו במלון מצדה שמשקיף על המצפור.
לעשות סביבו או בו ,וכל שינוי נעשה באישור ופיקוח של
האמן/ית .במקרה זה ,אולי כיוון שהפסל ממוקם בקצה הפעולה שלנו בווידאו "מואב" מנסה לשזור את הזיכרונות מול קהל קטן .הם לא ישכחו את ההופעות האלה.
ערד ומרגיש כאילו הוא מקום מפלט בקצה העולם ,ואולי הפרטיים שלנו בתוך זיכרון ציבורי ,שעבור חלק גדול אלו שניפצו את צורת הביצה לפני כשנה הותירו בנו כאב
גופני מוחשי.
כי הפסל עצמו מזמן איזושהי התערבות אנושית -נראה מהאנשים הוא בכלל אנדרטה.
זה שבא עם פח צבע כחול וצבע את צורת הכנפיים,
שהציבור מנכס את הפסל לידיו ,וכך המשמעות של פסל
ציבורי הופכת לסוג של שיתוף פעולה בין המבנה לבין העבודה נעשתה בצורה אינטואיטיבית .חוץ מפוזות בהסכמתו או שלא בהסכמתו של תומרקין -שינה את
המבקרים בו .בווידאו ׳נשיקה לפסל׳ המוצג בתערוכה ספציפיות לא תכננו מראש מה נעשה ,את הכל ראינו פלטת הצבעים של חיינו.
החדשה ,הזמנתי שני פרפורמרים מתרגלי אקרו-יוגה בסוף כל פעולה דרך המצלמה .כאשר באו מבקרים פשוט והנחמה הגדולה הזאת של כולנו ,להגיע לסוף המדבר
שיש בו ים. להתעמל על גבי המבנה ,ולהשתמש בפסל כגוף שלישי .המשכנו במה שעשינו.
היום בו צילמנו היה יום חורפי עם רוחות חזקות וסופת
חול ,ואת רוב שעות הצילומים בילינו בניסיונות להבין איך
האקרובטים יכולים להתייצב על המשטחים המשופעים.
גליון מספר 7.12.2017 1 932 26