Page 156 - dig_all
P. 156
האינדיאני הציוני
"שטויות!" קרא ראיין בשאט נפש" ,זה לא נכון!"
"זה כן נכון" ,ענה כנגדו מדריך הטיולים הערבי כאשר סייר בבית לחם" .חיילים
ישראליים לוקחים תינוקות ערביים ובועטים בהם .בשבוע שעבר זה בדיוק מה
שקרה כאן על הכביש ,חיילים בעטו בתינוק ערבי".
מאוחר יותר הגיע ראיין לביקור בחברון ,וסיפר לנו בזעזוע את העלילות ואת
סיפורי הזוועה שממציאים הערבים במלחמת התעמולה שהם מנהלים נגד ישראל.
ראיין הוא אינדיאני משכיל תושב קנדה שהגיע לביקור בישראל .אמנם אין לו
נוצות ואפילו לא קוקו ,אך הוא כואב מאוד את היחס המפלה שהאינדיאנים בקנדה
עדיין סובלים ממנו ,לדבריו.
"תראי את תעודת הזהות של אינדיאני בקנדה .מצוין בה כמה אחוז דם אינדיאני יש
לו ואת המספר שלו בשבט .כתבו שיש לי 75%דם אינדיאני ,אך באמת יש לי ,50%
מפני שאמי ז"ל הייתה לבנה .דרשתי להוציא את הסעיף הגזעני הקובע כמה אחוזי
דם אינדיאני יש לי .הם קיבלו את טענתי וכיום אין אזכור כזה בתעודת הזהות שלי,
אך בתעודות של בני משפחתי הדבר עדיין קיים .אפרטהייד וגזענות בקנדה יש
בהחלט .בישראל – אין!"
ראיין סיפר על ילדותו בצפון קנדה:
"כדי להגיע לדואר או למכולת צריך לנסוע שעה וארבעים וחמש דקות ,אך כדי
להגיע עד העיר הקרובה – זה כבר שלוש עשרה שעות נסיעה! את מבינה ,לנסוע
מקצה לקצה בארץ ישראל זה הרבה פחות .אנשים בעולם לא קולטים עד כמה
קטנה היא מדינת ישראל .גרנו בחווה ,ואת המים היינו מביאים בדליים מהנהר
הסמוך .פירות וירקות גידלנו בעצמנו ,והיינו צדים כדי לאכול בשר".
"צדים?" שאלתי" ,מה צדתם?"
"מוס ,בופלו ,לפעמים גם דובים – אבל בשר של דוב הוא ממש לא טעים".
| 156חברון שוברת שתיקה
