Page 194 - dig_all
P. 194
המואבי בקבר ישי ורות
על קבריהם של ישי ורות באדמות ישי (תל רומיידה) עומד בית כנסת .במשך כמה
שנים הייתה לי הזכות לנקות ולשטוף את רצפת בית הכנסת לקראת שבת .באחד
מימי השישי ,בעוד אני עסוקה בעבודתי ,הגיע לקבר ישי ורות אדם נמוך ,שמנמן,
קירח למחצה ועטור זקן ג'ינג'י מרשים.
"אני מואבי!" הצהיר לעברנו בהתרגשות חגיגית ,כשקהל מלוויו מצלמים אותו
בהתלהבות.
"מואבי?" שאלנו בתמיהה" ,מאיפה אתה?"
"אני כומר נוצרי מירדן ,מצאצאי המואבים ,ובאתי לבקר בקבר רות המואבייה".
בעוד אנחנו מתלבטים "הלנו הוא אם לצרינו" ,ובכלל מה עושים עם הכומר הזה,
פתח 'המואבי' בנאום נרגש מול המצלמה שעסק ב ....זכותם של היהודים על הארץ
הזו .הכומר הפציר בנו שלא לוותר לאף אחד על ארצנו ,וכי מחובתנו ליישב את
הארץ ולהתנחל בה" .זו הארץ של העם היהודי!" חזר וקרא.
עמדתי בצד כשידי עדיין אוחזת במגב .לפתע סיים 'המואבי' את נאומו הנרגש,
ניגש אל בעלי וחיבק אותו חיבוק נמרץ .מיד לאחר מכן סב על עקביו והתקרב אליי
כדי לחבק גם אותי .איכשהו הצלחתי להתחמק ממנו ,כשהמגב בידי ,והמשכתי
במלאכת ניקוי בית הכנסת .מלבד העובדה שמדובר בקטע מביך כשלעצמו ,לא
ידעתי איך אסביר ל'מואבי' הנלהב ,שכל כך תומך בנו ובעם ישראל ,שיהודייה
שומרת מצוות לא נוהגת להתחבק עם גברים זרים.
חג השבועות .המוני יהודים – נוער ומשפחות ,צעירים וקשישים – הלכו וטיפסו
לאורך הרחוב העולה לתל חברון ,לשכונת אדמות ישי ,הנקראת על שם קבר ישי
ורות המואבייה שנמצאים בראש התל .כבכל שנה מציב תושב השכונה ,ברוך מרזל,
שולחן ועליו עוגות ושתייה קרה לציבור המעפיל על ההר עד לשכונתנו הקטנה.
רק יום לפני כן ,ברחוב זה ממש ,בליל השבת שלפני החג ,ניצלו מניסיון פיגוע
באמצעות מטעני צינור משפחה יהודית עם ילדיה הרכים וכמה מחיילינו.
| 178חברון שוברת שתיקה
