Page 248 - dig_all
P. 248
מאוחר יותר שמעו שוטר בריטי קורא" :אם יש פה יהודים – שיצאו!"
הם יצאו החוצה והשוטר הבריטי אמר להם" :את האישה והילדים אני יכול לקחת,
אבל אני לא אחראי על הבעל".
האם התעלפה והשוטרים לקחו איתם את כולם למשטרת חברון ב'בית רומנו' ,שם
שהו עם הניצולים עד שפונו לירושלים.
"לאבא ז"ל הייתה צלקת בשפה" ,אמר יעקב לניאדו" ,הוא סיפר שלאחר
הטבח הציעו לתושבים היהודיים לחזור לחברון בליווי משטרתי,
ולהביא את הציוד והרכוש שהשאירו במקום .אבא ניגש ישר לבית
הכנסת ולקח ספר תורה ספרדי מצופה בציורי כסף ,מהבודדים ששרדו
את הפרעות .הוא החזיק את ספר התורה בידיו ועלה לאוטובוס.
כשישב באוטובוס ,תוך כדי נסיעה ,חשב בלבו :ריבונו של עולם ,זו
תורה וזו שכרה? ככה נטבחו ונשחטו רבנים ותלמידי ישיבות?! או
אז התהפך האוטובוס ורבים נפצעו .אבא קיבל מכה מספר התורה
בשפתיו ,אך חוץ מזה לא נפגע בשום חלק אחר של גופו .תמיד אבא
היה אומר לנו שאין להרהר בשום פנים ואופן אחר מעשיו של הקדוש
ברוך הוא ,וכל מעשה מחושב".
בשנת ,1940כשיעקב היה בן עשר ,לקח אותו אביו לחברון .למערת המכפלה אסור
היה ליהודים להיכנס ,והם התפללו ליד המדרגה השביעית .יעקב ,שהיה ילד סקרן,
הכניס את כובעו לכיסו ,חלץ את נעליו והמשיך לעלות במדרגות.
לאחר התפילה סמוך למערת המכפלה המשיכו לישיבת חברון ,שהייתה הרוסה
מאז הטבח כבר אחת עשרה שנים .שם ראה יעקב את ספרי התלמוד זרוקים על
הרצפה .הוא הרים את אחת הגמרות וגילה שדפיה מוכתמים בכתמי דם דהויים.
"הייתי אז תלמיד ישיבה והמחזה השפיע עליי מאוד .אמרתי לעצמי – אותי ,על
הגמרא לא ישחטו!
זה היה אחד הגורמים שלימים השפיע עליי להצטרף לארגון 'ברית החשמונאים',
ומשם לארגון ה'הגנה'".
ב 27-במרץ ,1948בליל שבת ,לקחו את פלוגת חי"ש (חילות שדה של ההגנה) של
יעקב לנשף פרידה באולם בצלאל בירושלים ,לפני היציאה לגוש עציון .מפקד
הגדוד ,ישורון שיף ,נשא נאום קצר" :בחורים ,אתם יוצאים היום למקום שממנו לא
תחזרו עד ליום הניצחון ,ייתכן שרבים מכם לא יחזרו כלל .אני מאחל לכם הצלחה".
"הדברים שאמר אז ישורון שיף מהדהדים לי באוזניים עד היום",
תיאר יעקב בהתרגשות" ,ביקשתי מהמפקד שלי רשות ללכת להיפרד
| 232חברון שוברת שתיקה
