Page 249 - dig_all
P. 249
מההורים .המפקד שאל אותי' :לניאדו ,אתה רוצה להיפרד מההורים
או שאתה רוצה לברוח?' עניתי שאני הולך להיפרד מההורים .הגעתי
הביתה בערך בחצות ,טעמתי קצת מהחמין ,והוריי שאלו אם חזרתי
הביתה .עניתי שלא .אמר לי אבי' :אל תלך לשם ,אני יודע לאן שולחים
אתכם .אתה עוד ילד' .ואז אמרתי לאבי' :אבא ,אני הולך למלחמה.
אני לא יודע אם אני אחזור או לא אחזור .אם חס וחלילה יקרה לי
משהו ולא אחזור ,אל תצטערו הרבה .תתנחמו באחיי הקטנים ממני'.
דמעות עמדו בעינינו .אבי קרא אליי' :לך ,בני .לך ,וה' יהיה איתך.
אתה תחזור .שני דברים אני מבקש ממך .האחד הוא שבאיזה מצב
שלא יהיה ,לעולם אל תשכח שאתה יהודי ותישאר יהודי .דבר שני,
אם תרגיש את עצמך במצב מסוכן ,תקרא קריאת שמע ותאמר וידוי
וזו סגולה להינצל .ואם לא ,תלך זך ,נקי וישר לבוראך .לך בני וה' יהיה
איתך' במילים אלה נפרדתי מאבי.
למחרת בשש בבוקר יצאנו בשיירה ,שאחר כך נקראה שיירת נבי
דניאל ,לכיוון גוש עציון הנצור .סמוך לכפר נבי דניאל נתקעה השיירה
במחסומים שהערבים עשו ,וכמה משוריינים מגוש עציון הגיעו לחלץ
אותנו .הפלוגה שלי ,פלוגה ב' של גדוד מכמש ,הגיעה לגוש והחליפה
את פלוגת הסטודנטים".
יעקב הוצב במנזר הרוסי .הוא תיאר שבתור בחור ישיבה פחד בלילות מהפסלים
ומה ְצלמים שהיו במנזר .המפקד שלו היה צבי בן יוסף ,לוחם גדול ,משורר ואמן,
שחיבר את השיר 'יש לי כנרת' .במנזר הוא חיבר את שירו האחרון' ,שיר על המנזר',
ויותר מאוחר נהרג בקרבות .יעקב דקלם את השיר:
"אני הולך צפון ,ומתפתל בין ואדי ומדרון.
מסע יחיד מובטח לירושלים ,עם דרישת שלום מגוש עציון"...
יעקב מספר שהעבירו אותו מהמנזר הרוסי לגבעה הצהובה ,שם שימש הרץ האישי
של אברשה טמיר .כששלח אותו אברשה לעמדת המרגמה ,להורות להם לכסות
באש את המנזר הרוסי ,כבר כמעט לא הייתה תחמושת ,היו שם רק חמש פצצות.
הם שאלו אם לירות שתיים או שלוש פצצות".
בקרב האחרון שלו ,ביום רביעי 12 ,במאי ,1948לאחר לחימה קשה במשך כל היום,
נפצע יעקב מרסיס בכתפו .כל המשלטים מסביב נכבשו זה מכבר בידי הלגיון הירדני,
ורק היישובים עצמם טרם נכבשו .הלגיון הירדני הגיע כמעט עד לכניסה לכפר עציון.
"בעשר בלילה הייתי בבונקר הפצועים ,וחברי שלום שקאלו ,שהיה גם
הוא פצוע ,אמר לי' :יעקב ,מעבירים את הפצועים למשואות יצחק.
חברון שוברת שתיקה | 233
