Page 254 - dig_all

‫הפרהוד‬

‫"אבא שלי ניצל מהפרהוד" כך כתבה לי הדס לוין‪ ,‬תושבת חברון‪ ,‬בתגובה למאמר‬
‫קצר שבו תיארתי את פרעות הפרהוד בעיראק‪.‬‬

‫בעיצומו של חג השבועות פרצו המוני מוסלמים מהמסגדים כשבידם אלות‪ ,‬גרזנים‬
‫וחרבות‪ ,‬ופשטו על שכונות היהודים‪ .‬קרוב למאתיים יהודים נהרגו‪ ,‬מאות רבות‬

‫נפצעו ואלפי בתי עסק נפרצו ונשדדו‪.‬‬
‫מנשה נאווי‪ ,‬אביה של הדס‪ ,‬היה אז ילד בן חמש‪.‬‬
‫בחג השבועות שחל להיות במוצאי שבת החלו שמועות על טבח שהערבים‬
‫מתכננים לעשות למחרת בבוקר‪ .‬בבניין המגורים שבו גרה משפחת נאווי התכוננו‬
‫להגן על עצמם‪ .‬הם הכינו שמן שיורתח כדי להניס את התוקפים‪ ,‬אך חזרו בהם‬
‫מתוך חשש שאם ישפכו שמן רותח זה ימשוך יותר ערבים שיבואו לתקוף אותם‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬כשהערבים החלו לפרוץ לבית‪ ,‬פתחו בני המשפחה את הדלת והתחננו‪:‬‬
‫"קחו מה שאתם רוצים‪ ,‬רק תנו לנו לצאת!" אמו של מנשה לקחה אותו בזרועותיה‪,‬‬
‫אך הילד לא רצה לצאת ונאחז בכוח במעקה‪ .‬האם‪ ,‬שחשה בסכנה‪ ,‬נתנה לו‬
‫מכה הגונה שחילצה את ידו מאחיזתה במעקה‪ ,‬והמשפחה כולה נסה על נפשה‬
‫לתחנת המשטרה‪ .‬שני אחים יהודיים שהיו בבניין נרצחו‪ .‬ניצולים נוספים סיפרו‬
‫להם מאוחר יותר על נפגעים רבים שהערבים תקפו בסכינים‪ .‬בני משפחת נאווי –‬
‫ההורים והילדים‪ ,‬מנשה ואחותו בת השנתיים – ניצלו בנס מהפרעות‪.‬‬
‫חייהם אמנם ניצלו‪ ,‬אך כל רכושם אבד‪ .‬כשחזרו לביתם מצאו אותו ריק לגמרי‪,‬‬
‫למעט מיטה זוגית כבדה שנשארה במקומה‪ ,‬וארון שהערבים בזזו את תכולתו‬
‫ולקחו את דלתותיו‪ .‬המשפחה‪ ,‬שנותרה חסרת כול‪ ,‬עברה לגור אצל דודתם ג'ורג'יה‬
‫למשך שנה‪ ,‬עד שהצליחו להתבסס מעט ולקנות מחדש את צורכי הבית‪ .‬רק אז‬

‫הם חזרו לביתם‪.‬‬
‫מנשה סיפר שילדותו עברה עליו בפחד ובחרדה מהשכנים הערביים‪ ,‬שהיו מחפשים‬
‫ילדים יהודים בודדים כדי להרביץ להם‪ .‬כשלמדו בבית ספר יהודי היה להם מורה‬

‫‪ | 238‬חברון שוברת שתיקה‬