Page 45 - dig_all
P. 45
בורג הוסיף כי בפועל אנשי פת"ח עודדו את המתנדבים לסכן את חייהם למען
'המאבק הפלשתיני':
"הם הבהירו לנו באופן חד-משמעי שאם ניפגע או ניהרג על ידי צה"ל,
הדבר יגרום נזק של ממש למדינת ישראל ,יגרור כיסוי תקשורתי
נרחב ואולי אפילו את סוף הכיבוש .לי נאמר שבשל תפקידי במפלגה
הסוציאל-דמוקרטית ,אם איהרג או איעצר הדבר יזכה לכותרות
ראשיות בשוודיה .כיום אני מבין שזו שיטת לוחמה משפטית .בשל
הנוכחות המערבית צה"ל לא ישתמש באותה מידה של כוח ,וכך אגן
על הטרוריסטים ואף אעניק להם את הניצחון .מותי גם יוכל להיות
כלי תעמולתי יוצא מן הכלל בדעת הקהל הבינלאומית".
למרות הדחיפה והעידוד להיות מגן אנושי לפורעים תוך סיכון חייהם ,דניאל בורג
נשלח לחברון למשימות עיקוב וצילום בלבד:
"היה עליי לעקוב אחרי פעילות החיילים ברחוב דוד המלך (שוהדא),
ובמחסום שליד תל-רומיידה .חשבתי שזה תפקיד קשה ,כי לפני כן
כל אנשי פת"ח ואנשי בצלם אמרו לי שהחיילים אלימים ,שהם זורקים
אבנים על פלשתינים ,עוזרים למתנחלים לתקוף ילדים פלשתינים
ומכים באלימות פעילים מערביים כמוני".
כבר כשהגיע לעמדת החיילים ב'תל רומיידה' ,בבוקר היום הראשון שעשה בחברון,
הבחין בחייל שקורא לילד ערבי כבן עשר:
"הילד היה מפוחד מאוד וגרר רגליים .הייתי משוכנע שהחייל עומד
להכות אותו והכנתי את המצלמה כדי לתעד את האלימות .במקום
זאת ,לתדהמתי ,החייל לחץ את ידו האחת והניח על כתפו את ידו
השנייה .הילד חייך ,והם דיברו והתבדחו .הייתי מופתע והרגשתי
הקלה .את המצלמה החזרתי ,לא היה מה לצלם .מה שראיתי עמד
בסתירה מוחלטת לכל מה ששמעתי וידעתי עד אז .חשבתי שהחייל
הזה הוא כמו דולפין בין כרישים ומה שראיתי הוא יוצא מן הכלל ,אך
המשכתי להשגיח על קבוצת החיילים הזו מבוקר עד ערב וראיתי שזו
ההתנהגות הנורמלית ,שהם מתנהגים באותה דרך אל הפלשתינים,
לא מתערבים בענייניהם ומכבדים אותם .אפילו פעם אחת לא ראיתי
משהו שקרוב לאלימות ,ושהיתי שם שלושה שבועות .המצלמה
נותרה ללא שימוש".
ואולם ,למרות הדברים שראה וחווה בחברון ובמקומות נוספים ביהודה ושומרון,
בורג המשיך להגדיר את עצמו פרו-פלשתיני ואנטי-ישראלי .סימני השאלה
חברון שוברת שתיקה | 45
