Page 47 - dig_all
P. 47
של הצעירים השוודים" ,ולטענתו התפיסה בשוודיה היא שהסכסוך הזה הוא
החשוב ביותר .דבר זה ,בשילוב העובדה שהעמדה הישראלית איננה מוצגת בכלי
תקשורת מרכזיים ,מובילים את הציבור השוודי ,והאירופאי בכלל ,להיות "שבויים
בנרטיב השקרי של הפלשתינים":
"וכי איך יכולתי לדעת?" אמר דניאל" ,אנחנו מולכים שולל בידי 'סי-אן-
אן'' ,ניו-יורק טיימס'' ,לה-מונד' ואחרים .מעולם לא קראתי ב'גרדיאן'
על כך שהחיילים הישראליים דווקא נחמדים לפלשתינים .תמיד הם
מתוארים כגזענים ,כמי שנוהגים באלימות ובאכזריות .גם ב'הארץ' זה
תמיד חד-צדדי נגד ישראל .מראים את התגובה האלימה של החייל
הישראלי ,אבל לא מראים את ההתגרות של הפלשתיני שאולי קדמה
לתגובה שלו".
בשבת אחר הצהריים ירדנו ,ברברה ואני ,מאדמות ישי אל הרחוב .בחור צעיר,
בהיר שיער ,עמד ליד צומת ג'ילבר ובירך אותנו בביישנות" ,שבת שלום".
"ברברה ,הבחור אמר לנו שבת שלום".
"נו ,באמת ,עזבי .זה סתם עוד אחד מהאנרכיסטים".
אני ניגשתי אליו מתוך סקרנות ושאלתי אותו" :מאיפה אתה?"
"אני מהונגריה ,אבל עכשיו אני גר בירושלים".
"גר בירושלים? מה ,אתה יהודי?"
"לא בדיוק .סבא שלי יהודי ,והמשפחה של אמא שלי הצילה יהודים בשואה".
"ודאי כבר עשית את הסיור בחברון עם הערבים ,נכון?"
"כן .הם ערכו לי סיור וגם הראו לי את השוק".
"האם היית רוצה לשמוע גם את הצד היהודי של הסיפור?"
"בטח ,זה מאוד מעניין אותי .אני התנדבתי בקיבוץ וחברון היא עיר קדושה".
הבחור ,שבינתיים התברר כי שמו בולדסי ,הצטרף אלינו לסיור בקסבה ,הפעם
בהדרכת יהודים .אני לא יכולתי להשתחרר מן המחשבה שהנה ,אולי צועד לידינו עוד
אחד שמתחיל להבין ,כמו ברברה ודניאל בורג לפניו ,שההסתה והשנאה ,האלימות
והאנטישמיות כלפי היהודים וחיילי צה"ל שאליהן נחשף ,אינן עומדות במבחן המציאות.
חברון שוברת שתיקה | 47
