Page 187 - Step and repeat document 1

‫ראש נמרץ כפה עליה להתפרץ בפעם הראשונה (נזירות־צלבים־‬
‫פנימייה־גיהינום)‪ ,‬ועכשיו לא היה לה אכפת‪ .‬גניחה חלושה‬
‫נמלטה מפיה והוא‪ ,‬מהעבר האחר‪ ,‬העלה אצבע אל השפתיים‬
‫וחשף את השגיאה‪ .‬היא משתתקת לנוכח הפקודה‪ .‬טיפות זעירות‬
‫מחליקות על רקותיה‪ .‬הוא הכריח אותה להמשיך בין זיכרונות‬
‫של צלבים מאשימים ונזירות שחורות עד כאב‪ .‬היא ראתה אותו‬
‫וראתה ברשתית העין השחורה מבעד לחלון שהוא נרעד‪ ,‬עם‬

‫הסיגריה התלויה על שפתיו והידיים האוחזות בחוזקה בגדר‪.‬‬
‫אמא שואלת אם היה לה לילה קשה‪ .‬לא‪ ,‬אבל עם כל‬
‫המבחנים שמתקרבים‪ ...‬כן‪ ,‬את בקרוב תהיי ממש גברת קטנה‪,‬‬

‫אפילו תלכי לאוניברסיטה‪...‬‬
‫היא לא הביאה את זה בחשבון עד כה‪ .‬שנה בחוץ‪ ,‬בלי החלון‪,‬‬
‫בלי הסיגריה‪ ,‬בלי הנוכחות הזאת שמחזירה אותה אל סוד הכוח‬
‫שלה‪ .‬אבא אומר שחודש מרס מתקרב ושיש לו הפתעה‪ ...‬היא‬
‫רוצה לצרוח שלא תעבור לבית בלי החלון‪ ,‬כי עכשיו הימים‬
‫הם אות מבשר ללילות החמימים ולחלומות ולמשקל סיגריה‬

‫הנושאת על גבה הכול‪...‬‬
‫בני הדודים‪ ,‬יום ההולדת שלה וכולם נאספים בסלון‪ ,‬מתוקף‬
‫אותו מנהג מורט עצבים של הארכת השיחה סביב השולחן‬
‫וההיאחזות גם בנשימה האחרונה של המוזמנים‪ ,‬מפני שכולם‬
‫הם הרי ההערה המתחייבת של הערב שאין בו אלא גבעות‬
‫ושדות‪ ,‬עד שמשהו שוב מסב את תשומת לבם והם מחליפים את‬

‫המעשיות באחרות‪ ,‬ב"אתה זוכר ש‪ "?...‬אחרים‪.‬‬
‫בן הדוד אלברטו עוקב אחריה אל החדר שלה‪ ,‬ותופס אותה‬
‫כשהיא מתפשטת מול החלון‪ .‬הוא מנשק את שדיה‪ ,‬והיא‬

‫‪187‬‬